|
מה, אני לא נורמלי להיות נורמלי?
עוד שבועיים בערך בחירות, ואני רוצה לנצל את הבמה הצנועה הזו כדי להסביר למה אני מתכוון להצביע לחד"ש. ההסבר קצר: אני לא רוצה שהנציגים שלי בכנסת יצביעו אוטומטית בעד המלחמה הבאה (ותהיה מלחמה, אתם יודעים את זה - נגד איראן, נגד קנטון פלסטין (מזרח) או קנטון פלסטין (דרום), סוריה, לבנון. אולי קפריסין). אני מעדיף שהם יצביעו אוטומטית נגד (למרות שאני נגד אוטומט באופן כללי).
זו הסיבה העיקרית. לצערי, אני לא יכול לסמוך על מרצ-התנועה החדשה/ישנה בנושא הזה. הם טובים בלשתוק כשיוצאים למלחמה, לחבק את חיילינו האמיצים תוך כדי המלחמה, ולבכות על התוצאות של המלחמה אחרי שהיא מסתיימת. לגבי שאר המפלגות, ברור שאין על מה לדבר.
וחוץ מזה הגיע הזמן לשבור קצת את ההגדרות העבשות ואת חוקי המשחק הישנים במגרש הפוליטי. הסיבה העיקרית שאפשר להעלות נגד הצבעה לחד"ש היא שהם "לא נחמדים". כלומר - לא ציונים.
ונגד זה יש לי רק את מה שר' מאיר היה נוהג לומר - "מה, אני לא נורמלי להיות נורמלי? בטח שאני לא נורמלי!". והוא גם היה נוהג לפרט מדי פעם - "אם לגנוב זו נורמה, אז אני לא נורמלי. אם לשקר לחברים זו נורמה, אז אני לא נורמלי". רוצה לומר - אם בחוקי המשחק הפוליטים בישראל להיות ציוני משמעו לתמוך בהרג של אזרחים כדי להוכיח לשכנים ש"בעל הבית השתגע" - אז count me out. אני מעדיף להיות לא ציוני.
הערת אגב - אני דווקא כן רואה עצמי כציוני. אני תומך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מדי פעם אני מסתכל סביב, רואה שהוא כבר הוקם, ומרשה לעצמי לדאוג גם לדברים אחרים, כמו שפיותו של הבית הלאומי הזה, בריאותם הנפשית של דייריו ושל שכניו, רווחתם, האוויר שהם נושמים. אתם יודעים - הדברים החשובים האלה שאנחנו אוהבים להדחיק בזמן שאנחנו משכפלים באובססיביות כפייתית טראומות היסטוריות של 2000 שנות.
ועוד הערה - בבחירות הקודמות בטעות נרשם במקום מסוים שתמכתי במפלגת הגמלאים. אבוי לבושה. בסך הכל התכוונתי לומר בימים היפים ההם שלפני מלחמת לבנון השנייה, שמי שלא רוצה להצביע - עדיף שילך לקלפי, יסתום את האף וישים פתק כלשהו. אפילו הגמלאים. בדיעבד, אני לא בטוח שאני מסכים עם מה שכתבתי אז.
אבל אני מרשה לעצמי להמליץ המלצה דומה גם היום, למי שלא יודע מה הטעם להצביע, או לא מצליח למצוא מפלגה / מנהיג חזק שיתאימו להשקפותיו. לכו לקלפי ותצביעו ה' - התנועה הירוקה-מימ"ד. זה עדיף מהימנעות, והם הבחירה השפויה היחידה שהיא גם ציונית (טוב נו, אפשר גם להצביע מרצ, אבל זה נדוש). התנועה הירוקה-מימ"ד הם גם ירוקים אמיתיים (לא כמו המתחזים של פאר ויסנר), גם תומכים בחינוך, בצמצום פערים חברתיים, גם יש להם אנשים טובים ברשימה שאני מאמין שיעשו פעילות חיובית בכנסת (מלכיאור, ערן בן-ימיני, ועוד הרבה פעילי שטח ירוקים).
אבל אני, כאמור, אצביע ו'.
| |
הצביעו רונה קינן
מנהיגי "השמאל הציוני" לא הפגינו הערב נגד המלחמה בת"א. הם עדיין מתלבטים אם הם בעדה או נגדה.
מול מאות הלפלפים שהניפו דגלים אדומים במרכז ת"א ("למה לא הפגנתם 8 שנים נגד ירי הקסאמים על שדרות") הפגינו מאות אנשים אחרים שנראו כמו אוהדי מכבי ת"א - עטופים בדגלים, קוראים קריאות בעד ה-מ-ל-ח-מ-ה, רוקדים על הדם ובעיקר מתים לתת לצה"ל לכסח. כמו אוהדי מכבי, ברגע שהקבוצה שלהם תחטוף קצת בהתקפות המתפרצות של היריב, הם ישתתקו. כמו אוהדי מכבי, ברגע שהקבוצה שלהם תרד בפיגור למחצית, הם ידרשו לפטר את המאמן.
(אם לא הבנתם - אני שונא את אוהדי מכבי ואוהב את רונה קינן).
בינתיים, כדי להבין למה מלחמה זה רע ומה טיבם של הגנרלים שמשחקים בלהיות קאובויאים - עשו לעצמכם טובה וצפו ב"מיליון קליעים באוקטובר". הלינק - באדיבות idov.co.il
| |
העיר הסמויה מן העין
אני יושב לי במלון על שפת ים המלח (לא ממש ים המלח, יותר שלולית מלאכותית, אבל מילא) ונהנה מלצפות במשפחות פשע שמחלקות ביניהן את השליטה על סחר הסמים ברחובות. המשטרה מנסה להילחם בפשיעה בלי לקבל תמיכה מאף גורם – לא מראש העירייה, לא מהממשלה, וגם לא מהפיקוד העליון שלא מתעניין במה שקורה אלא רק בסטטיסטיקה. הביורוקרטיה מפריעה לפיתוח, שירותי הרווחה קורסים. המועמדים להנהגת המדינה והעירייה מפזרים הבטחות ללא כיסוי.
לא, אני לא קורא ידיעות אחרונות, והתקציר הזה הוא לא רק של מה שמתרחש בנתניה, ישראל, אלא של האירועים בסדרת הטלוויזיה The Wire מבולטימור, מרילנד. להגיד ש-The Wire היא סדרת הטלוויזיה הכי טובה שאתם לא רואים זה כבר לא מקורי, אז אני לא אגיד את זה, רק אמליץ לכם להתמכר אליה – זה בריא יותר מקראק, מעבודה ואפילו מפילאטיס, אני חושב. מציאות שמוזרקת לווריד לא יכולה באמת להזיק, והסדרה הזו מכילה הרבה יותר מציאות מכל שטויות האח הגדול, הרקדנים, הזמרים ושאר האנשים בלבוש הביקיני שמרעילים את הטלוויזיה שלכם. אז נכון, יש שם אנשים שמתים כמו זבובים ממנות יתר, ויש חיסולי חשבונות בעולם התחתון, אבל היי – אתם רואים את הדברים האלה כל יום בעיתון או במהדורה המרכזית, לא?
קראתי באחד העיתונים שהעונה החמישית של הסדרה עולה/עלתה על מסכי אחד מערוצי הכבלים. אין לי מנוי לכבלים, אבל אני צופה בפרקים שהגיעו אל המסך הקטנטן של ה-EEE pc שלי באדיבות הרשת. בינתיים אני בעונה השלישית. כמו בכל עונה של הסדרה, המתח נבנה לאט לאט, רק אחרי שבעה, שמונה פרקים מתבהרת התמונה – מה הסיפור, מי מושך בחוטים, לאן החקירה מובילה הפעם.
The Wire מנסה להסביר איך נראים הדברים מאחורי הקלעים. בעברית קוראים לה "הסמויה" – תרגום גרוע, כי יחידת המשטרה שהיא הגיבורה המרכזית של הסיפור לא מפעילה סוכנים סמויים אלא מתרכזת בהאזנה לקווי הטלפון של "הרעים". אבל גם הסמויה יכול להיות שם מתאים. כי ב"סמויה" אפשר לראות איך בעצם השוטרים והגנבים מאוד דומים אחד לשני, איך סוחר הסמים הגדול הוא היחיד שמוכן לעזור להקמת מועדון לנערים, ואיך הפוליטקאים והשוטרים משקרים אחד לשני, בדיוק כמו המאפיונרים הקטנים שנגדם הם נלחמים. איך נראית העיר כשמסירים ממנה את מסיכת המהוגנות ומה מתרחש באמת במסדרונות השלטון. מי מעביר כסף למי, ואיך הכומר המקומי צריך לבקש טובה מחבר הקונגרס כדי לקבל אישור בנייה למתנ"ס, בדיוק כמו שסוחר הסמים הגדול צריך "לשמן" את המהנדסים במחלקת הפיקוח כדי לקבל אישור לבניין המשרדים שהוא רוצה לבנות. אתם יודעים – הסיפור האמיתי על מעטפות שמחליפות ידיים, ניצבים שמקודמים רק כי השר רצה להתנקם בעמיתים שלהם, ומסיבות עיתונאים מופרכות על התקדמות בחקירה שנערכות רק בגלל לחץ התקשורת. בזמן שאנחנו מסוממים על ידי העיתונות, החיים האמיתיים ממשיכים ברחוב. כמו שמאיר אמר: אני עצמי מכור לחתיכת חשיש, כמו שקורא עיתון מצוי מכור לדם בכביש.
דייויד סיימון, שכתב את התסריט ל-The Wire, אחראי גם לסדרה מופתית אחרת שהתרחשה בבולטימור – "Homicide – Life on the Street". באחד מהמקומות נכתב שהוא קיווה שהסדרה תשנה במקצת את ההתייחסות של הציבור והפוליטיקאים בארה"ב לנושא הפשע ובכלל למה שקורה בחצר האחורית של אמריקה. זה לא ממש קרה. בפרק האחרון שצפיתי בו מסביר הבלש מק'נולטי למה לא הלך להצביע בבחירות לנשיאות ב-2004. לא היה לו כוח, הוא לא ממש מצא את ההבדלים בין ג'ורג' בוש לג'ון קרי, וממילא כל אחד שייבחר לא יעשה כלום למען האנשים הקטנים ולמען הרחובות של בולטימור. זה נשמע לי כמו הסיכום הכי טוב של הפריימריז בקדימה.
| |
 "העליון מתנהג כמו מפלגה דתית", שר המשפטים מתנהג כמו טוני סופראנו
מתוך ראיון עם שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, שהתפרסם אתמול במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, תחת הכותרת "העליון מתנהג כמו מפלגה דתית":
"קחו תחום שהוא כאילו משעמם: חוזים. היה פסק דין מהפכני של אהרן ברק בתיק חברת "אפרופים". ברק פירש הסכם חוזי לפי תכליתו ולא לפי מה שנאמר בו במפורש. בין עורכי הדין זה יצר תחושה קשה: הם איבדו את הביטחון שלהם בקשר לתקפות של חוזים חתומים. השופט חשין התקומם ודרש דיון נוסף. ברק ניצח גם בדיון הנוסף.
"אני הכשרתי את בחירתו של עו"ד יורם דנציגר לשופט בעליון. הוא הושבע בנובמבר האחרון. והנה, בשני פסקי דין שנתן בשבועות האחרונים הוא ביטל למעשה את הלכת "אפרופים".
"יש סוגיות מקבילות שמחכות לשינוי בנושאים ציבוריים. חוק יסוד הממשלה, למשל. החוק קובע מי פסול להיות שר. בג"ץ (בתקופת שמגר וברק) קיבל החלטה עוקפת חוק יסוד: הוא פסל את פנחסי ואת דרעי בנימוק שאמנם הם כשירים לכהן, אבל הדבר לא סביר. עכשיו עומד בג"ץ לדון בבקשה לדיון נוסף על פסילת חיים רמון.
"אני מקווה שהשופטים החדשים יפעלו לשינוי הגישה הזאת. הם לא עברו בעליון תקופה של "חונכות" שהטביעה בתוכם את המורשת הזאת. הם באים ממקום אחר, עם חשיבה אחרת. חשיבה חדשה כזאת אולי תייתר את הצורך בשינויי חקיקה".
(ההדגשות אינן במקור).
מה בעצם אמר שר המשפטים?
א. הוא מתנגד לפסיקותיו של ברק שהרחיבו את סמכויות בית המשפט העליון.
ב. הוא מינה עורכי דין מהמגזר הפרטי כדי לאזן ולשנות את הפסיקות של ברק.
ג. המינויים האלה היו עד עתה מוצלחים למדי - השופט העליון דנציגר פסק פעמיים בשבועות האחרונים בניגוד להלכה של ברק.
ד. פרידמן מצפה לפסיקה דומה בדיון על מינוי רמון, כלומר מצפה מבג"ץ שלא יתערב במינוי.
ה. אם בג"ץ לא יתערב בנושא מינוי רמון ובכלל בנושאים ציבוריים שלא אמורים לעלות על שולחנו לדעת פרידמן, שר המשפטים עשוי "לוותר" ולא להוביל שינויי חקיקה שיגבילו את סמכויות בית המשפט העליון.
חוץ מההיגד הרביעי, שאר ההיגדים לגיטימיים למדי. זכותו של שר משפטים להחזיק בדעה לגבי סמכויות בית המשפט העליון והצורך לצמצם אותן. זכותו של שר המשפטים להתערב ולהשפיע על מינוי שופטים עליונים. קצת פחות לגיטימי מצדו להגיד לשופטים כיצד עליהם לפסוק. אבל הצליל הצורם שעולה מהראיון ומההתנהלות של פרידמן קשור פחות לתוכן דבריו אלא למנגינה שלהם: אני הבוס, אני קובע, אתם תפסקו לפי דעותי ואם לא - אשבור אתכם באמצעות חקיקה.
כשמן הצד השני עומדת כנופיה שגם היא משתמשת בשפה כוחנית, מה הפלא שהשיח בין הצדדים מזכיר סצינות מ"סופראנוס", במקום שפה של מאמרים אקדמיים מלומדים?
| |
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: