|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
העיר הסמויה מן העין
אני יושב לי במלון על שפת ים המלח (לא ממש ים המלח, יותר שלולית מלאכותית, אבל מילא) ונהנה מלצפות במשפחות פשע שמחלקות ביניהן את השליטה על סחר הסמים ברחובות. המשטרה מנסה להילחם בפשיעה בלי לקבל תמיכה מאף גורם – לא מראש העירייה, לא מהממשלה, וגם לא מהפיקוד העליון שלא מתעניין במה שקורה אלא רק בסטטיסטיקה. הביורוקרטיה מפריעה לפיתוח, שירותי הרווחה קורסים. המועמדים להנהגת המדינה והעירייה מפזרים הבטחות ללא כיסוי.
לא, אני לא קורא ידיעות אחרונות, והתקציר הזה הוא לא רק של מה שמתרחש בנתניה, ישראל, אלא של האירועים בסדרת הטלוויזיה The Wire מבולטימור, מרילנד. להגיד ש-The Wire היא סדרת הטלוויזיה הכי טובה שאתם לא רואים זה כבר לא מקורי, אז אני לא אגיד את זה, רק אמליץ לכם להתמכר אליה – זה בריא יותר מקראק, מעבודה ואפילו מפילאטיס, אני חושב. מציאות שמוזרקת לווריד לא יכולה באמת להזיק, והסדרה הזו מכילה הרבה יותר מציאות מכל שטויות האח הגדול, הרקדנים, הזמרים ושאר האנשים בלבוש הביקיני שמרעילים את הטלוויזיה שלכם. אז נכון, יש שם אנשים שמתים כמו זבובים ממנות יתר, ויש חיסולי חשבונות בעולם התחתון, אבל היי – אתם רואים את הדברים האלה כל יום בעיתון או במהדורה המרכזית, לא?
קראתי באחד העיתונים שהעונה החמישית של הסדרה עולה/עלתה על מסכי אחד מערוצי הכבלים. אין לי מנוי לכבלים, אבל אני צופה בפרקים שהגיעו אל המסך הקטנטן של ה-EEE pc שלי באדיבות הרשת. בינתיים אני בעונה השלישית. כמו בכל עונה של הסדרה, המתח נבנה לאט לאט, רק אחרי שבעה, שמונה פרקים מתבהרת התמונה – מה הסיפור, מי מושך בחוטים, לאן החקירה מובילה הפעם.
The Wire מנסה להסביר איך נראים הדברים מאחורי הקלעים. בעברית קוראים לה "הסמויה" – תרגום גרוע, כי יחידת המשטרה שהיא הגיבורה המרכזית של הסיפור לא מפעילה סוכנים סמויים אלא מתרכזת בהאזנה לקווי הטלפון של "הרעים". אבל גם הסמויה יכול להיות שם מתאים. כי ב"סמויה" אפשר לראות איך בעצם השוטרים והגנבים מאוד דומים אחד לשני, איך סוחר הסמים הגדול הוא היחיד שמוכן לעזור להקמת מועדון לנערים, ואיך הפוליטקאים והשוטרים משקרים אחד לשני, בדיוק כמו המאפיונרים הקטנים שנגדם הם נלחמים. איך נראית העיר כשמסירים ממנה את מסיכת המהוגנות ומה מתרחש באמת במסדרונות השלטון. מי מעביר כסף למי, ואיך הכומר המקומי צריך לבקש טובה מחבר הקונגרס כדי לקבל אישור בנייה למתנ"ס, בדיוק כמו שסוחר הסמים הגדול צריך "לשמן" את המהנדסים במחלקת הפיקוח כדי לקבל אישור לבניין המשרדים שהוא רוצה לבנות. אתם יודעים – הסיפור האמיתי על מעטפות שמחליפות ידיים, ניצבים שמקודמים רק כי השר רצה להתנקם בעמיתים שלהם, ומסיבות עיתונאים מופרכות על התקדמות בחקירה שנערכות רק בגלל לחץ התקשורת. בזמן שאנחנו מסוממים על ידי העיתונות, החיים האמיתיים ממשיכים ברחוב. כמו שמאיר אמר: אני עצמי מכור לחתיכת חשיש, כמו שקורא עיתון מצוי מכור לדם בכביש.
דייויד סיימון, שכתב את התסריט ל-The Wire, אחראי גם לסדרה מופתית אחרת שהתרחשה בבולטימור – "Homicide – Life on the Street". באחד מהמקומות נכתב שהוא קיווה שהסדרה תשנה במקצת את ההתייחסות של הציבור והפוליטיקאים בארה"ב לנושא הפשע ובכלל למה שקורה בחצר האחורית של אמריקה. זה לא ממש קרה. בפרק האחרון שצפיתי בו מסביר הבלש מק'נולטי למה לא הלך להצביע בבחירות לנשיאות ב-2004. לא היה לו כוח, הוא לא ממש מצא את ההבדלים בין ג'ורג' בוש לג'ון קרי, וממילא כל אחד שייבחר לא יעשה כלום למען האנשים הקטנים ולמען הרחובות של בולטימור. זה נשמע לי כמו הסיכום הכי טוב של הפריימריז בקדימה.
| |
הישרדות הטמטום האנושי
כן, זה אני שלא ראיתי, לא רואה ולא אראה בעתיד אף פרק של "הישרדות"
לצערי, המשפט הזה לא נכון לגבי. כשעבדתי במשמרות ערב ב"הארץ" מכשיר הטלוויזיה פימפם תמונות של בחורות בביקיני ומלצרים מבת ים רודפים אחרי תרנגולות באי השדים. היום, כשאין משמרות ערב ואין טלוויזיה בבית אני חייב לשלוח אתכם לקרוא את הטור של דרור פויר ב"גלובס".
חותם על כל מלה.
| |
 כל הקולוסיאום הכל עולמי הזה
קראתי הבוקר חוכמת פילוסופיה מדינית שימושית, ונזכרתי בשיר של מאיר אריאל:
פה לא מפסיק ללהג
אומר מה לרצות מה לחשוב
מה להיות מה לעשות
ואיך להתנהג
והמונים המונים חצי אוטומטים
הלומי פטישוני כסף סמויים
אצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבהים
עטופים במגילה של תנאים וזכויות
מסוממי קדמה והתפתחויות
לעבוד בלי דעת ולשרת
לשמש ולשמן את
חית המתכת חית הברזל
לכל מקום יגיעו יונקותיה
שלטון המתכת מלכות הברזל
בני אדם טיפות של דם בקסקסיה
חית המתכת כבר כאן. והיא שולטת לא רק בכיס, בלעה לא רק את השלטון, היא גם אומרת לנו מה לחשוב, יונקותיה הגיעו לסלון הפרטי שלנו. המרצים שלה מלמדים אותנו בעזרת עדה של דוגמנים ודוגמניות איך להתנהג איש עם רעהו. "ואהבת לרעך כמוך"? עזוב, לנו יש מקיאוולי. חמלה? סולידריות? שכחנו כבר מזמן, אנחנו כאן רק כדי לעודד צריכה, להעלות את הגרפים, לספור רייטינג.
מקובל שהרביעית היא רומי
מקובל שרומי היא אדום
ממש כך או באופן סמלי
יש די הרבה מרומי היום
כל הקולוסיאום הכל עולמי הזה
עם חלונות ההצצה אל הזירה
המלאה גלדיאטורים שהם חיות טרף
ודם מציף את תת ההכרה
תחליף תחנות תמיר ערוצים
תשוטט כאוות נפשך בעולם
תחשוב שאתה מחוץ לכל זה
לא נוגע לך זה שם
אבל בינתיים בעצם מה שקורה
זה שאתה עוד אחד שיורה ויורה
מתרגל לחסל בלחיצת כפתור
חיית טרף גלדיאטור
| |
הפרצוף שמאחורי הטוקבקיסטים
גם בלי טלוויזיה, אפשר לקבל תוכן איכותי. אולי עדיף להיפטר ממכשיר הטלוויזיה עצמו ומאפשרות הזיפזופ, כדי שאפשר / צריך יהיה לבחור את התוכניות הטובות באמת. את הסדרה "להוציא את הכלב" אפשר לראות באתר של הוט. את "עבודה ערבית" הורדתי בעזרת האי-מיול ואת "הטוקביסטים" הצלחתי סוף סוף לראות אצל ההורים (המחשב שלי כנראה חוסם את הפורט-ים של השידור מאתר וואלה-יס, עוד לא הצלחתי לפתור את הבעיה הטכנית הזו).
מי שעובד באתר אינטרנט, ו"זוכה" לקרוא מאות (או אלפי) טוקבקים ביום תוהה מי הם האנשים שמאחורה פינות החוכמה האלה. הם מעלים חיוך על הפנים, במלחמתם הדון-קישוטית נגד עיוותי הצדק של התקשורת השמאלנית (או הביביונית, כמו שיגאל כהן הרחובותי היה אומר). אבל יש גם משהו עצוב באנשים שמקדישים את חייהם לכתיבת תגובות, בעיקר כשמבינים שהאנשים האלה הציפו את העולם בתוכן גם לפני המצאת המחשב והאינטרנט - יש פשוט אנשים כאלה, שלא מסוגלים להפסיק לדבר. הכי מצחיק היה לגלות שאמא של יגאל כהן הצביעה לביבי. זה הרבה יותר גרוע מהסנדלר שהולך יחף.
| |
תיק סגור (באיחור של 4 שנים)
היום סיימתי לצפות בסדרת הטלוויזיה המצוינת "תיק סגור". מאז שהתנתקנו מהכבלים אני לא צופה כל כך בטלוויזיה, אבל לפני חודשיים התחברתי ל-eMule ומאז אני צופה באמת בטלוויזיה איכותית - סופרנוס, תיק סגור. אז מה אם מדובר בסדרות שירדו לפני שנים מלוח המשדרים? דברים טובים שורדים יותר (כמו שדברים זולים עולים פחות), והרבה יותר נחמד לראות טלוויזיה בלי פרסומות, בלי קדימונים, במנותק ממהדורות החדשות.
הפרק האחרון של "תיק סגור", ששודר לראשונה אי פעם ב-2003, התלבש מצוין על סיומו של השבוע. כמו כל אמנות טובה הוא הקדים את זמנו. שבוע שגרתי של 2007, שנפתח בשערורייה של דו"ח על שחיתות במשטרה, עם סיפורים "מסמרי שיער" על פושעים ושוטרים המשתפים (אולי) פעולה, והסתיים בקול ענות חלושה של עסקת טיעון עם אותם פושעים, הפעם בתפקיד נאשמים ברצח שהורשעו לבסוף רק בקשירת קשר. באמצע השבוע היה גם סיפור על שני ליצנים שנרצחו באמצע הופעה בקרקס, אבל זה היה בקולומביה, אצלנו לא קורים דברים מטורפים כאלה (אתם חושבים שהם הסתכסכו עם איזה ארגון אנטי-ליצני קיצוני?).
"אמרתי לך שלא תנסה את הקטע של הליצן, או לא אמרתי לך?!"
הפרק האחרון של "תיק סגור" מזכיר את סיפורי ועדת זיילר, רק מן הצד ה"טוב" של החוק. ב"תיק סגור" הטובים (השוטרים) עדיין טובים והרעים עדיין רעים. אבל גם בסדרת הטלוויזיה עבריין מצליח להתגנב לבית חולים כדי לנסות ולחסל מישהו שהוא לא חפץ ביקרו, וגם בסדרת הטלוויזיה מפנים לרגע זרקור על מה שקורה באזור הדרום, בשיכונים ובבלוקים של באר שבע. אחד האנשים שקיבלו קרדיט תודה בפרק האחרון היה מפקד מחוז הדרום ב-2003, ניצב יצחק אהרונוביץ' (ח"כ יצחק אהרונוביץ' בשבילכם ב-2007).
גם הוא מופיע בעמודי הדו"ח.
למי תודה, למי ברכה? למפקד מג"ב לשעבר (מימין) ולח"כ של ישראל ביתנו (משמאל)
אגב, בתולדות מפקדי מג"ב הוא מופיע מימין לישראל סדן, שירצה שמונה חודשי מאסר בכלא בשל שוחד, ומעל לרב-גונדר יעקב גנות, המפכ"ל הבא (אולי).
אבל הפרק האחרון של "תיק סגור" לא התאים לשבוע שהסתיים רק בגלל דו"ח זיילר. שרתה עליו מין תחושה של סוף עונה, קצת עצבות (מפקד היחידה נורה 3 פעמים ולא בטוח אם ייצא מזה), קצת הרהורים (מדמוני מסביר לבּני שיש משמעות למלים בעוד שבּני מתעקש שאלוהים לא מקשיב לנו), הרבה חוסר צדק (הרעים ממשיכים להסתובב חופשי, הטובים נותרים חסרי אונים, התמימים פחות או יותר חוטפים ואנחנו לא ממש בטוחים, כמו במציאות, מי שייך לאיזה קבוצה). בקיצור - הוא מתאים לכל שבוע.
אולי חוסר האונים שבמלחמת המעמדות הבלתי נפסקת גורם לי להרגיש קצת עייף ומתוסכל. אולי זה דווקא האופק הבהיר (והקר) של השבוע הבא - נסיעה לפראג עם מורן - שמאפשר לי לנוח לרגע מהריצה המטורפת בין משמרת למשמרת, ולחפש משהו יותר משמעותי מכותרות שמתחלפות כל שעתיים.
בקיצור - "תיק סגור", היא כנראה באמת אחת מסדרות הטלוויזיה הכי טובות שלא ראיתי (עד השבוע).
אז בשבוע הבא אני בפראג. נוסע להתחתן עם אשתי, כמו שאמרתי היום למישהי בעבודה. מוזר, לא? שצריך לנסוע לפראג כדי לקבל אישור כתוב מעיריית פראג על נישואים שנעשו בעצם בארץ, אבל עם הרב "הלא נכון" מבחינת מדינת ישראל. מה זה פה? רפובליקת בננות?
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: