|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אחד במאי ושאר ירקות
בשנה שעברה דיווחתי מלב מערכת "הארץ". השנה - ביקורת עצמית נוקבת ממערכת ה"כלכליסט" (גם כלכליסט חוגג את האחד במאי).
לכבוד החג כתב מיקי פלד ב"כלכליסט" על כמה התארגנויות עובדים מהשנה האחרונה. הוא הזכיר את ההתארגנות של עובדי קופי בין, התארגנות מעניינת של עובדי ECI, את מאבטחי השרים וגם את עובדי חיפה כימיקלים (שהסיבוב הקודם במאבקם נגמר לא כל כך טוב).
ועל מי לא כתב? נכון. על ועד עובדי "הארץ". אני בטוח שזה לא בגלל שמיקי שכח את ועד עובדי "הארץ". הייתי שמח להרחיב על השיעור שאפשר ללמוד מכך על תקשורת בכלל, ועל התקשורת בישראל בפרט, אבל אני לא רוצה להסתכסך יותר מדי עם המעסיק הנוכחי שלי ("כלכליסט") בגלל המעסיק הקודם שלי ("הארץ") ויחסו לעובדים.
אז רק נזכיר שוב את התארגנות העיתונאים ב"הארץ" ונשלח לה את מלות העידוד והתמיכה לרגל אחד במאי.
ועכשיו לנושאים רציניים יותר: תופינים שמצאתי ברחבי הרשת.
הגיקים ביניכם ישמחו ודאי לשמוע שדל.י.שס עדכנה את התוסף שלה לפיירפוקס, וכעת הוא תומך גם בגירסת הבטא 3 של פיירפוקס. לא יודע מה אתכם, אבל לי זה עשה את היום (אני יודע, אין לכם מושג על מה אני מדבר).
האגדה האורבנית / הנס המודרני של השבוע:
הבי.בי.סי דיווח על איש שהצליח "להצמיח" מחדש בעזרת אבקת פלא חתיכה שנחתכה מאצבעו. אני לא צוחק, זה הדיווח.
ההסברים המדעיים משעממים - משהו על תאים שגורדו משלפוחית השתן של חזיר, שוכפלו, נקצרו ונטחנו לאבקת פלא. כמובן שצבא ארה"ב מעורב בנושא (האמריקאים האלה מעורבים בכל דבר) - מומחים צבאיים מנסים להכין אבקת פלא שתעזור לחיילים להמשיך לתפקד גם אחרי שנפצעו (תחשבו על זה: חייל נפצע / נחתך / חוטף כדור, והחובש זורה על הפצעים אבקה שמעלימה את הצרות).
אז אולי בכל זאת יש עתיד למין האנושי? (התשובה היא: לא)
| |
הפרדוקסים הקטנים שמרכיבים את חיינו (או: הדיסוננס הקוגניטיבי של החשב הכללי)
החשב הכללי במשרד האוצר, שוקי אורן, "נדהם לגלות" שישנה הפרה בוטה של החוק בתחום השמירה על זכויות העובדים הבלתי מיומנים - עובדי הניקיון והאבטחה, המגיעים בעיקר מאוכלוסיות חלשות. הוא גם יודע מה הסיבה, או לפחות איך השתלשלו הדברים:
"אנחנו תמיד הולכים בכיוון של
הפרטה, משום שהמגזר הפרטי יודע לעשות דברים טוב יותר מאשר המגזר הממשלתי.
לכן הפרטנו חברות והפרטנו שירותים במסגרת של מיקור חוץ, אבל משהו השתבש".
הבה ננסה לתאר את דבריו של מר אורן באופן סכמטי:
A: ידוע שהמגזר הפרטי יודע לעשות דברים טוב יותר מאשר המגזר הממשלתי
B: הממשלה הפריטה חברות ושירותים
C: משהו השתבש - זכויות העובדים הופרו באופן בוטה
A הוביל ל-B שהוביל ל-C.
עד כאן ניתוחו של מר אורן. אפשר היה לעצור כאן ולהסתפק בזה, שהרי זכויות העובדים החלשים לא אמורות באמת להזיז לנו בתור משלמי מסים, צרכנים נבונים, חשבים מחושבים שכמונו.
אבל מר אורן סובל מתופעה המוכרת בשם "דיסוננס קוגניטיבי": הוא יודע שלא יאה להפר "באופן בוטה" זכויות עובדים. הוא יודע שזה קשור איכשהו ל-B (הממשלה הפריטה חברות ושירותים), וה-B הזה קשור איכשהו אליו. לכן הוא לא יכול לעצור כאן ולהסתפק בזה.
אם הייתם שואלים אותי, בתור לוגיקן מתחיל, הייתי מנסה לבדוק את הקשר הרעוע בין כל האותיות הלועזיות האלה. שכן אם C הוא דבר משובש קמעה, ואם C נבע מ-B, שנבע מהנחת ה-A, אולי כדאי לבדוק את הנחת היסוד? יכול להיות שהמגזר הפרטי לא יודע לעשות את כל הדברים טוב יותר מאשר המגזר הממשלתי? ואולי כדאי להעלות תהייה בנוגע לקשר הבלתי ניתן לניתוק שבין A ל-B? אולי, למשל (ואני מציע פה אפשרות תיאורטית בלבד, היפו-תיזה שאינה מבוססת על מספרים; ככזאת היא כמובן חסרת ערך לחלוטין. ובכל זאת - היפו-תיזה), אולי יש כמה חברות ושירותים שלא כדאי להפריט?
אבל שוקי אורן, מתוקף היותו חשב כללי של משרד האוצר של מדינת ישראל, לא יכול להעלות את השאלות האלה. במשרד האוצר A ו-B הן אקסיומות שלא ניתן לערער עליהן. אז מה עושים כשיש מצד אחד אקסיומות בלתי מעורערות, ומצד שני תוצאות שאנחנו "נדהמים לגלות"? מעדכנים את אופן ההתייחסות שלנו למציאות? מנסים לפשפש בסט הקבוע של החוקים והכללים שלימדו אותנו בחוג לכלכלה?
לא.
מאמצים הצעת חוק שנועדה להגביל את המעסיקים (החברות הפרטיות) ולהקשות עליהם לפגוע בעובדים החלשים. הללויה! נוסיף למשוואה גם את הפתרון.
D: יחוקק חוק שיסביר לאנשים המונעים מתאוות בצע "שזה בסדר להרוויח, אבל לא על חשבון העובדים".
חי נפשי, זה הפתרון של מר שוקי אורן, חשב כללי במשרד האוצר.
ועל כך, לא נותר לי אלא לצטט את לאו דזה:
When the Way is forgotten
Duty and justice appear;
Then knowledge and wisdom are born
Along with hypocrisy
| |
הצעות עבודה אטרקטיוויות
בעקבות החדשות המרעישות שכבשו את צהובוני ארצנו - על בתליאל הקטנה ועל הוריה, שנטרפה עליהם דעתם בוורנאסי הקדושה שעל גדות הגנגס המזוהם - רציתי להציע את עצמי למשרה שעדיין לא אוישה:
כתב ערוץ 2 / ערוץ 10 / הארץ / ידיעות אחרונות / מעריב בהודו
תחשבו על זה: כמה ישראלים מטיילים בהודו בכל רגע נתון? אלפים? עשרות אלפים? לכל אחד מכלי התקשורת הנ"ל (כמעט) יש כתב בשרון, נניח. אתם רוצים לומר לי שכתב בהודו לא יכול להביא סיפורים מעניינים יותר מהכתב בשרון (no offence לחבצלת השרון)? מה גם שהתקשורת הישראלית מחפשת את הסיפורים המעניינים / עצובים / מרגשים. הישראלים בהודו טובים בייצור כותרות כאלה.
אני מביא אתי ניסיון בכתיבה, ניסיון בעריכה, ניסיון בפסיכוזות על גדות הגנגס. מה אפשר לבקש יותר?
אם אתם לא מתעניינים בהודו, אני מוכן להיות השליח בצפון אפריקה. אל-קאעדה פועלים גם שם, לא רק בבאלי. כותרות עיתוני אלג'יריה דיווחו על 72 הרוגים ו-200 פצועים בהתקפות הטרור באלג'יר. זה אולי פחות מעניין מחשפניות בסאבווי של ניו-יורק (גיא זוהר הקדיש דקה שלמה לחשפניות, 15 שניות בלבד לאלג'יראים שקיפחו את חייהם במלחמה נגד הטרור), אבל מישהו צריך לעשות את העבודה העיתונאית המשעממת, לא?
| |
שותקים, כמו באמריקה
התסריטאים בארה"ב שובתים כבר יותר מחודש. הדרישה העיקרית שלהם היא לקבל תגמול גם עבור שידור של התוכניות שלהם באתרי אינטרנט של חברות הטלוויזיה והמדיה. בינתיים עושים התסריטאים השובתים שימוש מעולה באינטרנט. באתר שלהם יש מידע רב על השביתה, על השובתים ועל מצב המו"מ. בבלוג שלהם יש עדכונים, סיפורים והסברים איך אפשר לתמוך בשביתה, ולמה זה חשוב.
ה"נשק" הכי יעיל הוא הסרטונים שעולים ברשת. ביו-טיוב אפשר למצוא קטעי Speechless, של שחקנים מפורסמים - וודי אלן, רוזנה ארקט, סוזן סרנדון, שון פן, הארווי קייטל, ניו-יורק סיטי, דייויד שווימר - שמשחקים ללא תסריט (בעיקר שותקים או מג'ברשים). הקטעים עלו גם לבלוג מושקע.
עצוב להיות וודי אלן בלי תסריט
הכותבים של The Daily Show העלו את Not the Daily Show, יש קטע וידאו שבו "נציג בעלי ההון" מסביר למה אי אפשר להרוויח באינטרנט, ויש גם הסבר מיוחד לילדים (הכולל דינוזאורים וגיבורי-על שמשתתפים בשביתה. או שלא).
ובישראל?
הכנסת החליטה לאחרונה שזכויות היוצרים על יצירה עיתונאית שייכות למוציא לאור ולא לעיתונאי. כך יכול בעל עיתון לפרסם כל כתבה שהתפרסמה בעיתונו גם באתר אינטרנט, ללא תשלום נוסף לעיתונאי. בינתיים העיתונאים צריכים לעבוד יותר, כדי להעביר ידיעות גם לעיתונים, וגם לאתרי האינטרנט שלהם. והמו"לים? הם כמובן טוענים שהם ממשיכים להפסיד, גם באינטרנט. כמו חברות המדיה בארה"ב - הם בסך הכל מנסים לתרום מטוב-לבם ומנכסיהם הרעיוניים למען עולם טוב יותר ופתוח יותר (כל עוד בטוקבקים לא קוראים לבטל מנויים).
| |
ברכות לחברי הוועד
ברכות לחברי "גילדת הכותבים באמריקה" (Writers Guild of America) שהחליטו אתמול ברוב גורף של כ-90% להסמיך את הנהגת האיגוד להכריז על סכסוך עבודה מול אולפני הטלוויזיה והסרטים של הוליווד.
החלטה דומה התקבלה אתמול על ידי עיתונאי "הארץ", אבל בתור חבר ועד טרי, עדיף שהדיווח על כך יישאר בידי הגורמים המוסמכים.
| |
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: