|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 ידי לא לחצה על ה-Enter
התלבטתי קלות אם לכתוב את הקטע הזה, אבל החלטתי שכדי להרגיש טוב יותר אני צריך להוריד את זה מעצמי. משמרת הבוקר שלי הסתיימה היום בדיוק לאחר שבשעה 16:00 עלתה הידיעה החשובה על ברית המילה שנערכה לבנו של רוצח ראש הממשלה, כך שאני "חתום" על העלאת הידיעה העקרונית הזו כידיעה השלישית באתר. אני רוצה להיות חתום גם על טקסט אחר. רק רציתי לציין שלא אני הייתי זה שלחץ על ה-Enter שהעלה את ידיעת ברית המילה. הענקתי לגלגל השיניים שמעלי את הזכות לעשות זאת (אני בורג, הוא גלגל. מדובר במערכת הירארכית).
בערב הלכתי לערב שאירגנה תנועת "לוחמים לשלום" בתיאטרון תמונע. ישראלים ופלסטינים ציינו 12 שנה לרצח יצחק רבין, שהיה רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, ראש הממשלה כשהקימו את ההתנחלויות הראשונות של גוש אמונים, שר הביטחון שהורה "לשבור ידיים ורגליים", וגם חתם על הסכם אוסלו. לא דיברו שם על תנאי הכליאה של הרוצח, לא דנו באשתו ובבני משפחתו, ולא הובעה ביקורת על בית המשפט שהעז לאשר את עריכת הברית. דיברו על הכיבוש, על הרג ועל טרור, על ילדים שמתו, ועל לוחמים שהחליטו להניח את הנשק ולדבר עם הצד השני. כמו רבין.
היה מצמרר לשמוע את בסאם עראמין, החבר בתנועה, שבתו עביר נהרגה לפני תשעה חודשים מירי שוטרי מג"ב בענתא. לעומת זאת היה נחמד להבין את הערבית המדוברת ולגלות שהייתי יכול להיות מתורגמן יותר טוב מאלה שעמדו על הבמה. נהניתי אפילו מדייויד ברוזה, שבדרך כלל אני לא אוהב לשמוע, מבצע את השיר "אל תתנו להם רובים" (מלים: נתן אלתרמן). אבל כשיהלי סובול שר את "לא יכול בלי זה" והסביר שגם המלחמה והאלימות היא התמכרות, הבנתי שגם העיסוק בחיוך של יגאל עמיר הוא סוג של התמכרות פרוורטית של התקשורת ושל הציבור שצורך את התקשורת.
יש אדם מכור לנשים נשים נשים.
יש אדמה מכורה לנושים נושים נושים.
יש אשה מכורה לגברים גברים גברים.
יש אש מכורה לבנזין וגפרורים.
יש המכורים לטיפה המרה.
יש המכורים לדקירה הקרה.
אני עצמי מכור לחתיכת חשיש
כמו שקורא עיתון מכור לדם בכביש.
(מאיר אריאל - "נרקומן ציבור")
נשאלת השאלה: האם קורא העיתון מכור לדם בכביש, או שאלה דווקא כותבי העיתון המכורים לדם בכביש? הכותבים יגידו שזה מה שהקוראים מחפשים. הקוראים יגידו שזה מה שמוכרים להם. מי צודק?
| |
 אני מצטרף לקרקס ויוצא לחופשה (חלק א' ובו יסופר על אהבה, שמש ועסקי הלב)
למרות שאני כותב באיחור לא אופנתי של יותר מחצי שבוע, הגיעה העת לפרט את עלילות יום שלישי שעבר, שבמהלכו עשיתי את צעדי הראשונים בקרקס כליצן משתומם / מתקומם, וצפיתי בהופעה מוצלחת מאוד של שלום גד ב"סינדרום" ירושלים.
נתחיל בסוף, כי הבטחתי פירוט על ההופעה. היה טוב. היה משובח. הסינדרום הוא מקום שמשמח תמיד לחזור אליו, וירושלים היא עיר נפלאה לחזור ולבקר בה (אני כבר לא
בטוח שזו עיר נפלאה לגור בה). אחי תפס מקום בשורה הראשונה, ומי שמכיר את
הסינדרום יודע שמדובר במרחק של פחות ממטר מהלהקה. על הבאס של שלום גד היו
מסומנים 13 קווים בטבלת הייאוש המאולתרת שלו (כרגיל שכחתי מצלמה, אז אין
תמונות), אבל הוא לא נראה מיואש. מפוכח אולי.
עשיתי מה שהלב שלי רוצה, ונפלתי בגדול ("הלב", שיר מהאלבום החדש שייצא בקרוב).
אני התחברתי דווקא ל:
איפה שהשמש, שמה ניסע עוד פעם ("הכריש", מתוך "אהבה"). ביום רביעי אני נוסע לחופשה האחד-וחצי-שנתית שלי בים המלח, ומסע בעקבות השמש נראה לי כמו מוטיב מוצלח במיוחד.
תוך כדי ההופעה הקפדתי לרשום את כל הליין-אפ, אבל בסיום הצלחתי לשים את ידי על הדפים המקוריים, אז הנה הם מונחים לפניכם (צילום שלהם מונח. הדפים מונחים על השולחן שלי, כולל כתמי הבירה):
שלום גד מתארח על השמיכה של אמיתי
הקווים מתארים את ההפסקות בין השירים, להחלפת גיטרה, להזמנת בירות (וקולה למתופף) מהבאר וסתם לכחכוחי גרון.
עד כאן הפרק הראשון בעלילותי בקרקס. הישארו איתנו כדי לקרוא את שאר עלילות המשנה (סקס, סמים ורוקנרול כבר עשינו, בפרקים הבאים: מוצצים, כדורי ג'אגלינג וסחיטת חיוכים מעוללים).
| |
 שלום גד בסינדרום ירושלים
השעה כמעט שתיים בלילה. נתקעתי בפקק מחורבן בחזרה מירושלים לתל אביב, כי המטומטמים במע"צ לא טרחו ליידע את היוצאים מירושלים שיש עבודות בכביש. אבל אני לא אתן לזה לקלקל את היום המוצלח שהיה (פרטים מחר).
ההופעה היתה מעולה. שלום גד חוצב מהמציאות שירים שירים, אמיתיים אמיתיים, שכיף לשמוע וחובה להקשיב. השירים החדשים מעולים (במיוחד אהבתי את "הלב", ו"אני אשתחרר" שהזכיר לי שירי מאיר - "עת השתחררתי", ו"עברנו את פרעה").
מי שלא מכיר (רוב האנשים) צריך להתחיל מלרכוש את ארבעת האלבומים הקודמים. או לפחות לבוא להופעה. ב-30 שקל (הופעות בסינדרום הן תמיד עסק משתלם) מקבלים יותר מ-20 שירים, שזה פחות משקל וחצי לשיר. תאמינו לי שזו ההשקעה המוצלחת ביותר שאפשר להשיג בשוק היום.
ועכשיו לישון. מחר/מחרתיים - פרטים נוספים, הסברים, ועם קצת מזל (ועזרה מידידים ברשת) גם תמונות.
(שלושה פסים למנאייק! תצלום: אסף אנטמן. חלק מהזכויות שמורות)
| |
אביב גדג' בבארבי, שלום גד בסינדרום
לא משנה מה יביא יום
ומה תביא אתה שנה
רק תזיזו את הגופות
כדי שאפשר יהיה לרקוד ולשמוח!
("יוון")
שלוש שנים אחרי האלבום האחרון של "אלג'יר", ושנתיים בערך לאחר שהלהקה הכריזה שהתפרקה, אביב גדג' פתח במסע הופעות. אחרי הופעה בירושלים הגיע תור תל אביב. על הבמה נותרו השירים הטובים של אלג'יר, מחוזקים בחדשים. גם התחושות שעוברות בראש, (בסיוע התופים המצוינים של אביב ברק, הצ'לו של תום קלנר, הבס של יהוא ירון, הגיטרה של ירון בונקר, וגם האקורדיון של בוריס מורצינובסקי) מזכירות את האנרגיות של "אלג'יר".
אולי זה אני שהתבגרתי, אולי זה אביב, אולי זה הקיץ, אולי זו השנה שעברה, אבל השירים של אלג'יר נשמעו לי הפעם ברורים יותר, עצובים יותר. הבטן שלי התהפכה יותר מאשר בהופעות של אלג'יר. גם השירים החדשים השאירו טעם של עוד.
ואחרי הופעה מוצלחת, הופתעתי לגלות ששלום גד, האח הגדול, חוזר להופיע. לא ידעתי שיש גם אלבום בדרך, אז כנראה שלא תהיה ברירה אלא להודות, לשבח, להלל ולקלס, וגם להריע מהקהל - ביום שלישי בסינדרום, בירושלים. פראייר מי שלא מגיע.
| |
גם לרפאל תעש יש הערה ביטחונית לקראת הפריימריס
מזג אוויר אופטימלי מחר, במיוחד בערי הדרום, לאחת מן השתיים: יוזמת שלום
והחזרת כל השטחים במשך שעות הבוקר, ולחילופין - מלחמה כוללת בשבע מדינות
ערב כולל הרפובליקה הדומניקנית של סן אנטוניו של הוורדים. מכיוון שאפשרות
א` אינה אלא אפשרות פורימית היתולית מתובלת ביידישקייט, לא נותרה אלא
האפשרות השניה - זה יהיה רותח בהתחלה, ויילך ויתחמם לקראת הצהריים!
(תגובה מס' 46 לתחזית מזג האוויר ליום ראשון, 10/6/2007)
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: