| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הצעות עבודה אטרקטיוויות
בעקבות החדשות המרעישות שכבשו את צהובוני ארצנו - על בתליאל הקטנה ועל הוריה, שנטרפה עליהם דעתם בוורנאסי הקדושה שעל גדות הגנגס המזוהם - רציתי להציע את עצמי למשרה שעדיין לא אוישה:
כתב ערוץ 2 / ערוץ 10 / הארץ / ידיעות אחרונות / מעריב בהודו
תחשבו על זה: כמה ישראלים מטיילים בהודו בכל רגע נתון? אלפים? עשרות אלפים? לכל אחד מכלי התקשורת הנ"ל (כמעט) יש כתב בשרון, נניח. אתם רוצים לומר לי שכתב בהודו לא יכול להביא סיפורים מעניינים יותר מהכתב בשרון (no offence לחבצלת השרון)? מה גם שהתקשורת הישראלית מחפשת את הסיפורים המעניינים / עצובים / מרגשים. הישראלים בהודו טובים בייצור כותרות כאלה.
אני מביא אתי ניסיון בכתיבה, ניסיון בעריכה, ניסיון בפסיכוזות על גדות הגנגס. מה אפשר לבקש יותר?
אם אתם לא מתעניינים בהודו, אני מוכן להיות השליח בצפון אפריקה. אל-קאעדה פועלים גם שם, לא רק בבאלי. כותרות עיתוני אלג'יריה דיווחו על 72 הרוגים ו-200 פצועים בהתקפות הטרור באלג'יר. זה אולי פחות מעניין מחשפניות בסאבווי של ניו-יורק (גיא זוהר הקדיש דקה שלמה לחשפניות, 15 שניות בלבד לאלג'יראים שקיפחו את חייהם במלחמה נגד הטרור), אבל מישהו צריך לעשות את העבודה העיתונאית המשעממת, לא?
| |
 שיגעון חנוכה על גדות הגנגס
ברגע אחד זה מכה בך. נר ראשון של חנוכה, משקיף על הגנגס, אחרי שבועות של טקסים בהשתתפות (בני) אור ו(בני) חושך. מצאת את הנקודה הנכונה. לא מקום - נקודה.
המקום מכיל שני מקדשים (ראשון ושני, שלישי בהקמה); גשר צר מאוד (כלומר - כל העולם כולו); ו-1 נהר.
גשר צר מאוד. ונהר. בית המקדש השני - מימין, השלישי - משמאל
הנקודה סודית. גם הקוד (סודי). הסוד לעומת זאת מקודד (אולי מקולל? צריך לבדוק בפנקס. אבל גם הוא סודי. לרשום: לבדוק בפנקס).
והסורים? מה עושים פה הסורים? (אני בטוח שהיתה לי איפה שהוא תמונה של סורים, רגע, צריך לדפדף בפנקס). העיקר שעל האיראנים הצלחנו להערים (איך הפכנו לרבים? ומי אנחנו? יהודים נודדים? ליצנים משתמטים?).
שלחו לכאן מתחזה לליצן, מאחז עיניים, עם כדורים של חשמל ואישונים של נחש.
חשב שיצליח לגנוב את פרי עץ הדעת. אבל הפנקסים נעולים אצלנו בראש. ואת
המפתח - את המפתח צריך לזרוק לנהר.
ליצן משתומם, רגע לפני הנפילה
לחשוב, לחשוב: את המפתח זרקנו. מהפרסים חמקנו. לארץ המובטחת הגענו (משמאל, על הגג. בתפריט: סלט קסילים ושייק-שוקה), את גן העדן השארנו מאחור.
אז מה לעזאזל עושים עם החנוכיה? בטח רשמתי בפנקס. אבל מי גנב את הפנקס?! הפרסי הזה, ידעתי שהוא מסוכן. אולי הייתי צריך לזרוק אותו לנהר.
וכך זה נמשך - שמונה ימים חשוכים ושמונה לילות לבנים. לופ אינסופי של דפדוף בפנקס. זורק את החפצים שלך ברחוב, דוחף את החברים שלך לנהר. סופר צעדים, מנסה לחשב איפה אמצע הגשר (הצר מאוד שהוא מרכז העולם כולו, שהוא ההתחלה והסוף, הסיבה והתוצאה, החיים והמוות). מקיא את תת-התודעה שלך בעוויתות של טירוף.
לך תסביר להם מאיפה זה בא ולאן אתה הולך.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: