לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

אורי סבח והסוכנויות


עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

להיות יהודון


להיות יהודי זה לחלום שואה, לחיות שואה, למות שואה - בלי שהיית שם. להיות ילד ישראלי זה לנסות לדמיין את המספר שישה מיליון ואף פעם לא להגיע להבנה מהו. להיות אם בישראל זה לגלות בהפתעה שהעברת לילדים שלך את הזיכרון הקולקטיבי ואת חוויית השואה. לרצות מצד אחד לחסוך מהם את הכאב על מנת שהם לא יישאו בעול הזה שאת נשאת, ומצד שני לרצות להעביר את הזיכרון כדי שגם הם ובניהם ובני-בניהם אחריהם יזכרו.

להיות מנהיג יהודי בישראל זה לחשוב האם היית רואה אתה, אילו היית שם, את הכתובת על הקיר, והאם היית מקבל את ההחלטה הנכונה בזמן. להבין את גודל האחריות ולהישבע בעיקר שלא לשכוח.


את הטקסט הזה כתבה שרת החוץ של ישראל, ציפי לבני, במכתב אישי לנשיא ארה"ב, ג'ורג' W בוש (לפי ידיעה שהתפרסמה היום בעמוד 2 של ידיעות אחרונות). לבני רואה בעצמה מועמדת לראשות הממשלה, להנהגת המדינה. אנשים רבים רואים בה מנהיגה אפשרית וראויה, בעיקר לעומת המועמדים האחרים. "להיות יהודי זה לחלום שואה, לחיות שואה, למות שואה" כתבה שרת החוץ, ואני תוהה אולי להיות יהודי זה גם לנשום שואה, לאכול שואה, לשתות שואה, לפחד שואה, למצוא שואה מעבר לכל פינה. כמעט לייחל לשואה, כדי שתהיה בטוח שאתה באמת יהודי. בעצם, שרת החוץ כתבה: להיות יהודי זה לחיות בפוטס-טראומה קולקטיבית, וגם לרצות להעביר את הפוסט-טראומה הזו לצאצאים (אחרת, כנראה, הם לא יהיו יהודים). לרגע אחד, לא נראה לי שהייתי רוצה את לבני בתור מעצבת החזון של העם היהודי ושל מדינת ישראל.


אחד הדברים שאני זוכר מבית הספר התיכון (ואני לא זוכר הרבה, רוב הזכרונות מהגיל הזה נמחקו / הודחקו) זה יום עיון שהיה לנו בנושא "זהות יהודית", או משהו כזה. אחרי הסדנה היה מעגל של בני נוער, וכל אחד התבקש לחשוב על אסוציאציה למלה "יהודי", או אולי למלה "ישראלי", אני לא כל כך זוכר (זה גם לא משנה, כי כפי שאפשר לראות מדבריה של לבני, אין הבדל מהותי בין להיות יהודי, להיות אם בישראל, להיות אב בגלות ישראל, להיות מנהיג יהודי בישראל). אני זוכר שאמרתי שכשאני חושב על "יהודי" אני חושב על "יהודון". זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש. אני זוכר גם את התדהמה וההפתעה על פניהם של חלק מהחברים שלי, על הפנים של המנחה. אבל האמת היא שנראה לי שכמו ילד טוב (והייתי ילד טוב), הפנמתי היטב את מה שלימדו אותי - שלהיות יהודי זה לרשת בגֶנים, לינוק משד אמך, לשמוע כל שנה בפסח, בפורים וביום השואה שבכל דור ודור הסיפור הזה חוזר על עצמו, וצריך צבא חזק, וחומות גבוהות, ושירותי מודיעין כל-יכולים, ואימפריות אדירות שישמרו עלינו. ובכלל, שהכל זמני, כי עוד רגע מישהו יבוא ויעשה "פוווווווו" ויזרקו את כולנו לים.


אז כדי שיהיה ברור - אני לא מכחיש שואה, ואני לא טוען שאחמדינג'אד לא קם עלינו לכלותנו. אני רק חושב שהייתי רוצה להוריש לבני ערכים שאינם פחד תמידי מהשונה, מהאחר, מהלא-יהודי; תקווה לימים טובים יותר ולא חשש מאסון או ציפייה להשמדה שרק מחכה לנו מעבר לפינה.




עדכון: עכשיו מצאתי בגוגל שבעצם את הדברים אמרה לבני כבר לפני יותר משנה, בנאום באנדרטת "רציף 17" בברלין.


 
עוד עדכון: גם דורון רוזנבלום נפעם משרת החוץ.
נכתב על ידי , 11/1/2008 19:19   בקטגוריות זהות יהודית, ישראליות, ציפי לבני, שואה  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מישהו ב-18/1/2008 15:45
 



Avatarכינוי: 

בן: 49

תמונה




25,267
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לס. אורי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ס. אורי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)