אני שונאת תחיים שלי.
חח קלישאה מחורבנת.
אני באמת שונאת.
שיהיה,
אני בצום כבר 4 ימים.. כשכל הרעלים יוצאים מהגוף, מפסיקים להרגיש מתים.. והמחשבה מתחדדת.
אני אישית הייתי שמחה להרגיש מתה עד סוף הצום,
יותר קשה לי להתמודד עם המחשבות.
באלי להקיא..מלחשוב עליו
אני מנסה להפוך את הבריחה שלי
אין לי כוח ממש לפרט, אז בקצרה, החבר השני של אמאשלי אחרי שאבאשלי [כשהייתי בת 4]בלהבלה ונכנס למוסד סיעודי כי ניתוח שהיה אמור להציל אותו שיתק אותו בלהבלה, אז החבר התעלל בי מינית, [אני עד היום לא יודעת בת כמה הייתי וכמה זמן זה קרה... הדחקתי 5 שנים בערך.. אני לא זוכרת את הבצפר לפני כיתה ד'], כל התקופה שהם היו ביחד, ח אני כותבת את זה בכזו קרירות, מהירות.. כי אם אני אכתוב לאט אני אזכר, אם המילים יעלו לי על השפתיים אני אזכר..
בא לי להקיא.
אין לי כלום בקיבה, איזה נחמד יהיה להקיא שומן אומשהו.
בכל מקרה, איכשהו גררתי את עצמי למקלחת.. ופתאום עלו לי פלאשבקים, שלא חשבתי עליהם מהתקופה של היסודי, ולא בכיתי.. רציתי, אבל לא בכיתי חצי שנה.. כל הרגשות שלי התקהו לאחרונה.. העצב שלי בא מדברים חומריים שאני מאבדת.. אנלא עובדת עם רגשות.
עלו לי תמונות שהוא עשה לי.. והרגשתי חנוקה
וכל מה שעבר לי בראש אח"כ
זה איך אני מתעלת את הכל לטובתי
שנים כדיי להשתיק קולות וחשיבה אכלתי ומילאתי את עצמי
עכשיו אני רוצה להרעיב.
איך אני הופכת את כל הכעס והשנאה והאיכס לסיבת הרעבה, לא אכילה.
היי, אם כבר אני חולה,
לפחות במידה 36 ולא 46
זדיינו.
אני רוצה 34.
נכון להיום אני 65.8\1.77\38
בהמה.
אה כן, אני טסה לפולין, יופילי.
אממ
23.1.06
רק רציתי להגיד שאני עוד פה..
לא מעדכנת כי נשברתי, יותר מדיי
ועד שאני לא אתקן
אני בהדחקה מטורפת
תודה על התגובות בכלמקרה
ואני כמעט תמיד באייסי
316323563
בבלוג זה
בכל הבלוגים
