אין טעם, אין תשובה, והשאלה לא רלוונטית
הטעם הוא לא העניין
הרזון הוא אינו אלא סממן מושך לאלפי או מליון הבטחות קדומות
הקלישאות תמיד עובדות, התעללות, פיזית גופנית נפשית, בד"כ שילוב
המטרה היא מוות, ולא אחד סתמי
מוות מתמשך מתעלל וכואב, כמשך החיים שקדמו לו
אין חיפוש אמיתי לחיים ורודים של אושר ובריאות
רק סיום הריקבון, צניחה חד משמעית של הגוף, בדומה לנפש.
כל יום שעובר, וסיפור אנונימי שאני קוראת, על נסיונות שיקום או מוות, זה מתבהר לי יותר ויותר.
המכה נהייתה חתך והחתך צלקת, והצלקת על אף שהלבינה וכמעט נעלמה, הותירה רקמה צלקתית
שלנצח תשאיר אותותיה, שמאותו הרגע יצרה דמות חדשה
הישנה לעולם לא תשוב, החדשה לעולם לא תשלים את פוטנציאל הקודמת
השיא כבר הגיע, והגובה החדש לשאוף לו, הוא צניחה, דרמטית כפגיעה עצמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
