ה-Mamtak הוא בלוג צרכנות ואין הרבה כאלה בארץ.
מאחר ואני טיפוס ביקורתי ורב תחומי אני אכתוב ביקורות על נושאים רבים כגון: אוכל, סדרות טלוויזיה, ספרים אם ייצא לי לקרוא ושאר ירקות. יתכן ואפתיע לפעמים בציורים. מומלץ לצפות באתר באמצעות דפדפן מוזילה - פיירפוקס. |
 כינוי:
Mamtak מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 בחזרה לשנות ה-90
במקביל לגל הרטרו שפשה במקומותינו איתרע מזלנו לבקר במסעדת למה!לא
שנמצאת בכניסה לפארק הלאומי ברמת גן, עירי האהובה. אתאפק מלהתייחס לשם המסעדה למרות שזה ממש מתבקש...
עיצוב המסעדה מהמם את הנכנס לכמה רגעים, חצאי הקירות באמצע המסעדה, הכסאות שמפאת יושנם נעטפו בגרביון חום, גורמים לנכנס התקף פלאשבק לשנות ה-90, השנים בהן בילוי בקפולסקי ובאפרופו נחשב לבילוי איכותי. הסלוגן של אפרופו אשכרה היה "לבלות עם אנשים כמוך", בואו נגיד ככה יש סיבה לכך שמרבית הבלוגרים בישראבלוג בכלל לא יודעים על מה מדובר.
בכניסה למסעדה ראינו שאנו אמורות להמתין למארחת, אחרי כמה שניות, הבאנו שאין מארחת ואין בטיח והתיישבנו ליד אחד השולחנות. לא ממש היתה בעיה למצוא מקום פנוי.
המלצרית ניגשה אלינו עם תפריטים חומים שניכר שידעו ימים טובים יותר, בירכנו אותה לשלום, אבל במפתיע היא כאילו לא שמעה אותנו ופשוט הלכה לדרכה.
אחרי כמה דקות היא חזרה כדי לנקות את השולחן, כמובן מבלי להרים ממנו את התפריטים כדי לנקות כמו שצריך...כאילו מה? ברור שהיו צריכים לנקות את השולחן לאחר שמי שישב בו קם ממנו או לפחות שנייה לפני שמחלקים את התפריטים...
ממבט ראשון וכפי שלמדתי מתוכניות הטלוויזיה של השף הרגזן גורדון רמזי, תפריט שיש בו יותר מ-60 מנות לא מסמן טובות...עברנו על כל התפריט האסייתי ומשום מה קוננה בלבי תחושה שעדיף לא להזמין שם סושי, בעיקר כאשר 4 חתיכות עולות 30 ₪, צר לי, אני רגילה למחירים של הסושייה.
תמונות של המנות מוצגות בתפריט ורק מוציאות את החשק מלהזמין אותן, בעיקר כשראיתי שחלקן מעוטרות בקליפות תפוז...לאחר חקירה מאומצת יותר בנבכי התפריט מצאתי את המנה: אורז תאילנדי עם ירקות מוקפצים, מעוטר במלפפון ירוק. כאילו, באמא שלכם? מה חשבתם כשכתבתם את זה? המלפפון הירוק אמור למשוך אותי להזמין את המנה?
אחרי ששלושתינו עברנו על התפריט ולא מצאנו אפילו מאכל אחד לרפואה, גילינו את תפריט הקינוחים והחלטנו להזמין מנה של וופל אמריקאי, 4 כדורי גלידה, סלט פירות וקצפת, יש לציין שהמנה הגדולה היתה מוצלחת מאד, בעיקר למי שמאד אוהב קצפת ולא השארנו כלום על הצלחת.
בשלב מסוים הלכתי לחפש את השירותים, שאלתי את אחת המלצריות היכן הם ממוקמים ונענתי שהם מיועדים רק ללקוחות המסעדה, התאפקתי מלומר לה שהם בערך הסיבה היחידה להגיע למסעדה...
השירותים היו די נקיים, אבל לא היה סבון לשטיפת הידיים.
בדרך מפה לשם יצא לי לראות שרוב הסועדים הם קשישים חביבים שככל הנראה מתענגים על זכרונות משנות ה-90 בהם הם בילו עם אנשים כמוהם...שעד עכשיו לא ברור לי אם זה טוב או רע, אבל נראה לי שגם השיווק בפייסבוק מבוסס על אותו עקרון, אז אולי יש פה משהו.
השכנים שלנו לשולחן הזמינו משהו שנראה כמו פירמידה של חתיכות עוף ומסביבן ירקות וקינוח כמו שלנו, כמובן ששתי המנות הוגשו בבת אחת, הרי מה מושלם יותר מעוף עם קצפת...
השירות בהמשך היה ממש לא מעיק, שלא לומר מתעלם ושוחחנו לנו בנעימים עד שהברמן החליט להפעיל את מכונת המיץ המרעישה...
אין ספק שזו הפעם האחרונה שלי בלמה לא וגם זו היתה פעם אחת יותר מדי.
שירות(ים) לציבור:
על מנת להיכנס לשירותים צריך לחצות את כל המסעדה ולפנות ימינה בקצה.
אם עושים את זה בריצה, הסיכוי שמישהו יעצור אתכם קטן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
