לא משנה מקום, גם זמן לא משנה

אין לי יכולת הערכת זמנים טובה. או הערכת זמנים בכלל. בגלל זה יש לי שלושה שעונים שכל אחד מהם מכוון על שעה אחרת, מוקדמת בזמן לא ידוע מהזמן המוחלט של רצועת-הזמן-ישראל, בגלל זה אני קמה שעה לפני שאני צריכה לצאת מהבית, ובגלל זה אני בדרך כלל מאחרת, או מקדימה נורא. אבל מכל השעונים האלה, שהם מכוונים להפליא לזמן כלשהו, גם אם לא אמיתי, יש לי שעון אחד מדוייק יותר מכולם. והשעון הזה הוא ילד, שבזכותו אני יודעת בוודאות מוחלטת אם אני מאחרת לאוניברסיטה או לא. בכל בוקר, אם אני מתחילה בשמונה וחצי, אני עושה את דרכי לכיוון הקמפוס. היכנשהו בסביבות האוניברסיטה, הוא יגיח מולי. ילד חמוד, בן עשר בערך, תסרוקת פטריה שמכסה קצת את העיניים ומבט תוהה. הוא כנראה גר בקרבת מקום, והולך כל בוקר לבית הספר שלו. אם פגשתי אותו בשער, מצבי טוב, ואגיע חמש דקות לפני הזמן- אולי אשב ואקרא לי כשכולם מתאספים. אם אני רואה אותו מעט אחרי, כנראה אגיע בדיוק לתחילת ההרצאה, אבל מקום טוב לשבת בו כבר לא אמצא. ואם אני רואה אותו ליד הרמזור, מצבי בכי רע, וככל הנראה איאלץ להרעיש את דרכי פנימה לתוך הרצאה שהחלה כמה דקות לפני. ומכל השעונים שלי, שאולי אף אחד מהם לא מכוון אבל הם כולם מדוייקים (גם אנלוגיים וגם דיגיטליים, על השולחן, על היד, ובפלאפון) הילד הזה הוא היחיד שקובע לי אם אני מגיעה בזמן או לא.

היום חזרתי מהאוניברסיטה הביתה ופתאום ראיתי אותו מתקרב ממול. אולי אני מדמיינת אבל נדמה לי שהמבט שלו היה קצת תוהה מהרגיל, כי אולי גם הוא חשב לעצמו שאולי בעצם הוא צריך היה להיות במקום אחר, כי תמיד אנחנו מגיעים מהכיוונים ההפוכים.