לא משנה מקום, גם זמן לא משנה

אתמול בלילה היית מהורהר, והנקבה ההסטרית שאני הניחה שאתה רוצה הפסקה ממני. אבל לא, העולם לא סובב סביבי ודברים אחרים מטרידים אותך. ובדרך הביתה דיברנו והסברת, ואני בעיקר שתקתי כי יש נושאים בהם אני מנועה מלהגיב, יותר כמו לא יודעת מה להגיד. אני לא יכולה וגם לא חושבת שכדאי להכנס בינך לבין האלוהים שלך, מעולם לא ניהלתי מערכת יחסים כזאת איתו אז אני לא מצליחה להזדהות אפילו שאני מאוד מנסה. ואפילו שלא אמרת שזה קשור בדת או אלוהים, אני נתתי לעצמי החירות להניח שזה כן, ועוד איך. ועם כל ההרהורים שלך הגענו אליך הביתה ונכנסנו למיטה ושכחנו מכל זה לשעה או יותר, ואחר כך כשכיבינו את האור ושכבנו עירומים מתחת לשמיכה שוב דיברנו על אותו עניין, ושוב נתתי את אותן טענות נגד מטופשות שלי, כי אין לי משקל לשים על המאוזניים האלה והרבה דברים לא ברורים לי או הפוכים לי ואני לא רוצה שתירתע מלשתף אותי. וגם לרגע היה נראה לי שהמסקנה שלך מכל זה היא לחזור להיות דתי, ואני נחרדתי. אז שאלתי באנוכיות אם זה מה שאתה רוצה ואמרת שלא אבל זה לא היה נחרץ מספיק בשבילי. אז הלילה ישנו כשאני מחבקת אותך מאחור, למרות שבד"כ זה הפוך. ישנו ככה ואתה דיברת עם הגב אלי ואמרת לי דברים שלא יכולתי לענות להם תשובה טובה, אז שתקתי וליטפתי ונרדמנו ככה. ובבוקר ביקשתי ממך שתמשיך להגיד לי דברים כאלה גם אם אני בכלל לא מבינה כי אני רוצה לפחות לנסות ואמרת שתגיד.

ואני כבר קצת דאגתי שאולי אני דועכת לך, שאולי אתה צריך ממני איזו הפסקה, אבל אתה זה שהשארת אותי במיטה בבוקר וויתרת על שיעור אחד, ואיחרת לזה שאחריו רק כי אתה רוצה עוד כמה דקות איתי, אז נרגעתי. וכשכבר קמנו מהמיטה וצחצחנו שיניים מול המראה הייתי מוכנה לעשות הכל כדי שתחייך ותצחק, אז שיגעתי אותך בדגדוגים והצקות קטנות כאלה שמצחיקות אותך, ואמנם יצאנו מהבית שלך מוכתמים במשחת שיניים אבל זה היה שווה את הצחוק הזה שלך.

אמרתי לך- אתה לא היית מעז לשפוט אף אחד באמות מידה שבהן אתה שופט את עצמך. ואמרת שנכון, אבל שונה. ואני רק רוצה שתבין שאתה טוב מהלך על שניים, זה הכל. (אבל זה פרדוקס, כי אדם כמוך בחיים לא יוכל להודות בפני עצמו כמה טוב הוא, זה חלק מהעניין.)