לא משנה מקום, גם זמן לא משנה

אני אוהבת איך ש

אתה נוגע בי בכזאת עדינות, מלטף, מחבק מצמיד אותי אליך. זה נעים, אתה לא מבין כמה.

בבקרים אני

נמסה מרוב מתיקות כשאתה מעיר אותי בנשיקות

או עוצם עיניים בעייפות ואני יכולה לנשק אותך מליון פעמים וזה לא ירגיש לי מספיק.

בלילות אני שוקעת אל תוך החזה שלך, אבל אנחנו נרדמים רק כשאתה מסובב אותי בעדינות ונצמד אלי מאחור

ואני מקפידה ש

היד הגדולה שלך תהיה בדיוק

אבל בדיוק על הבטן שלי. 

כמה רוגע זה נוסך בי,

המגע שלך.

ולפעמים אתה אומר לי דברים כמו-

"הריח שלך... הוא משגע אותי"

ואני רוצה לזכור את הפנים שלך כשאמרת, את ההפסקות המדוייקות בין המילים ואת איך שהעיניים שלך הצטמצמו כשאמרת את זה.

ואנחנו שוכבים ואתה לוחש לי שאתה אוהב אותי כל כך

אפילו אומר-

כל רגע שאני בלעדייך, אני-

ומחריש

ומבטיח לי-

כשנעבור לגור ביחד

נעשה את זה בכל מקום בבית

לא נשאיר מקום אחד שלא נעשה את זה שם

ככה אתה אומר לי 

(סליחה אם מישהו מכם אי פעם תכנן לבקר אותי בבית)

ואני מרגישה איך מה שהכי מרגש אותך

מה שהכי מדליק אותך

זה כשאני נהנית

ואיך מה שהכי אני אוהבת לראות 

ולשמוע

זה אותך,

וזה כל כך כיף שאתה לא מתבייש כבר

ונותן לי לראות כל מה שקורה אצלך

וזה יפה

אתה לא מבין כמה שזה יפה.

אחר כך אתה אומר לי-

אנחנו נעבור לגור ביחד ו

אני אכתוב לך פתקים

ואשאיר לך בכל מיני מקומות בבית.

ואני רק מחכה

ומקווה

שתכתוב לי.

אני לא יודעת,

עברו כבר כמה חודשים מאז השיחה ההיא על המדרגות

מאז שזרקתי את עצמי ככה,

כהצעה.

מאז הדבר הכי חכם וטוב שעשיתי אי פעם.

ואני עדיין לא מאמינה שאתה קיים

ושאתה שלי.

אני אוהבת אותך

אני אומרת לך-

תדע את זה תמיד

כל הזמן.