עם פתיחת שנת הלימודים הקרבה במוסדות האקדמאיים והתיכוניים, עולה איזה גל של טרונויות ומציף הכל. ישנם דברים שאני לא מעיזה להגיד אבל מרגישה צורך עז לפרוק אותם.
מישהו שאני מכירה מנסה להתקבל לאוניברסיטה שלי, לאחת הפקולטות הכי מבוקשות בארץ. הוא נדחה על סמך ציוניו. אינו מתייאש ושולח מכתבי בקשה, ממען לדיקן למזכירות ולכל מי שיש לו נגיעה בקבלת סטודנטים חדשים. להפתעתו המכתבים לא עוזרים, והתשובה היבשה נותרת בעינה- שפר ציונים ונסה שנית בשנה הבאה. להפתעתו, אין זה רלוונטי בעיניהם כי זו כבר השנה השנייה בה הוא מנסה להעלות את ציוניו, כי הגיל דוחק בו והוא רוצה כבר להתחיל ללמוד. הוא שוטח את טענותיו בפני, מתעצבן על "סף הקבלה שלכם" כאילו יש לי קשר עם הפקולטה הזאת, ופיו מלא טענות על שיטה זו בה אדם נבחן לפי ציונים שהשיג בזמנו בלימודיו התיכוניים. אני מהנהנת כי לא נעים לי לומר- מה אתה רוצה?
האם יש למישהו שיטה טובה יותר למיין את כל המועמדים לתואר מסויים?
הרבה אנשים נתקלים במחסום הפסיכומטרי והבגרויות, ומייללים שנעשה להם עוול. ובכן, אני חייבת לומר לכם משהו, אם אתם קוראים את זה. אציין ואבהיר שאני מדברת על המקצועות הריאליים במוסדות האונבירסיטאיים, כיוון שזה מה שאני מכירה מקרוב מאוד אחרי שלוש שנים בפקולטה כזאת, שהיא מהמבוקשות בארץ ושמועות מספרות שהלימודים בה קשים נורא (נאלצת לאשר).
הנה אמת כואבת- לא כולם יכולים ללמוד הנדסה. כשם שלא כולם יכולים להיות רופאים, פסיכולוגים, רואי חשבון, מורים... ישנם כישורי בסיס הנדרשים לני בואך בשערי המוסד הלימודי. והנה עוד אמת פשוטה, שאני לא יודעת איך הרבה מפספסים אותה- המתמטיקה של הפסיכומטרי, כולל הזמנים הקצרים המוקצים לפתרון בעייה- לא מגרדת את קצה קצה של ההכנה ללימודי המתמטיקה של הרמה הבסיסית ביותר הנדרשת בהנדסה. עומדים מולי אנשים ומתלוננים שלא התקבלו לפקולטות האלה כיוון שמה לעשות והמתמטיקה בפסיכומטרי קשה להם- לא יודעת איך להגיב ולומר- אם אינכם מצליחים לעמוד בזו, לא תצליחו לעמוד באינפי או אלגברה של סמסטר ראשון. היה ואתם בוחנים כרגע מועמדים המבקשים ללמוד אצלכם בשנה הבאה- וידוע לכם שישנו אחוז נשירה גבוה מאוד בסמסטר הראשון לתואר בגלל הקורסים המתמטיים- רשימת המועמדים ארוכה פי ארבע ממספר המקומות שהפקולטה מציעה- האם נראה לכם הגיוני רק בשם אפלייה מתקנת של קשיים מתמטיים כאלו ואחרים, לקבל אדם שיש סיכוי לא רע שיפרוש אחרי סמסטר אחד, על חשבון אדם שהראה סיכויים גבוהים יותר להצליח?
על פי מה אתם מציעים למיין את המועמדים אם לא על סמך יכולות אלו? אני לומדת כאן שלוש שנים, נלחמת בשיניים על כל קורס, נכשלת, ניגשת שוב, נכשלת שוב, וכן הלאה... אני יודעת כמה קשים הלימודים האלה. אני אדם ממוצע לגמרי בפקולטה שלי, כמוני עוד מאות, שמחזיק את הראש מעל למים. אני מצטערת, אבל אני לא רואה איך אדם שלא עומד במתמטיקה פשוטה יכול לעשות את זה. כפי שאני לא מסוגלת לקרוא ולשנן עשרות ומאות עמודים- ולכן ברור לי שלימודי רפואה למשל הם מחוץ לתחום בשבילי, אדם כשלא מסתדר עם מתמטיקה תיכונית לא יכול לבקש ויתורים בכניסה למסלול שמאלץ אותך להבין לעומק מתמטיקה כבדה ומסורבלת.
אני לא אומרת שציוני בגרות ופסיכומטרי יכולים לנבא הצלחה, לא ולא. אני רואה אנשים שהיו סבירים בתיכון הופכים למצטיינים ואנשים שהוציאו בתיכון רק מאיות מגרדים עובר פעם אחר פעם. הרבה זמן עבר מאז התיכון, ויש מרכיב חשוב נוסף שהוא מידת השקעה התמדה ורצון. אבל המשותף לאלה הראשונים והאחרונים- כולם עברו סף מסויים. המיון הקיים לא מושלם, אבל קשה לי להאמין שיש מיון מושלם כזה.
ולאלו שבתיכון לא השקיעו מסיבות כאלו ואחרות- נכון, מסכימה איתכם לגמרי שלא הגיוני לפסול אתכם על סמך ארבע שנות התבגרות בהן לא רואים את הצורך בהשקעה בלימודים. ועל כן, שום חלון לא נסגר בפניכם- יש המון מכינות ותוכניות לימוד שיעזרו לכם לעבור את סף הקבלה. נכון, קשה הרבה יותר לגשת לבגרויות בגיל הזה, עם דאגות מגורים ופרנסה, אבל זה אפשרי. אנשים מתלוננים על סף הציונים הגבוה של האוניברסיטאות, ובאותה נשימה מביעים רצון ללמוד רק בהן. זהו עניין פשוט של היצע וביקוש. הסיבה שתלמידי האוניברסיטאות, בתארים מסויימים, נחשבים טובים יותר היא אותו סינון מוקדם בתחילה והקפדה על רמה גבוהה בהמשך. מי שמתלונן על "רמה גבוהה מדי" יכול למצוא את מבוקשו במכללות.איני אומרת זאת בזלזול- לצרכי פרנסה אין הרבה הבדלים בין בוגר אוניברסיטה לבין בוגר מכללה. אולי קשה יותר למצוא עבודה, אבל ממה שאני רואה עכשיו- מסביבי עובדים בוגרי מכללות שהוכיחו עצמם כמומחים ואין מי שמעז לפקפק בכשרונם.
אעיר ואומר- כן, אני יודעת, לאנשים שונים נקודות התחלה שונות בחיים. הכנסת המשפחה, נטיית ההורים ללימודים אקדמיים, מקום מגורים, מורים, וחלילה הסחות דעת קשות בזמן התיכון שלא תלויות בו. הרבה מחקרים שמעתי וכולם מאששים את הנתון העצוב- הכנסת ההורים היא הגורם המרכזי בשינוי סיכויי ההצלחה. לא מתיימרת לדון בזה, ישנה אפלייה מתקנת למגזרים כאלו ואחרים, לא אני יכולה לשפוט אם היא מספיקה ואם היא הוגנת. רק אציין שלקבל אנשים שמתקשים במתמטיקה כדי לייצר אפליה מתקנת לאנשים שמתקשים במתמטיקה- לא רק שאינה במקום ותגרום נזק, אלא גם לא מתקנת כלל את הפערים החברתיים, והיא רנדומלית לחלוטין.
סטטוסים מצייצים פרסמו את תלונתה של תלמידת תיכון רהוטה ואמיצה. יש לה נסיבות חיים קשות, היא נאלצת להתמודד עם דברים שרחוקים שנות אור מילדים בני גילה. אבל אין בכוונתה לרכב על אלו כשהיא מתלוננת על שעות הלימודים הרבות ששובצו לה במערכת. 54 שעות לימוד, ולטענתה היא מגבירה את המינימום הנדרש ממנה. כמה זמן, היא תוהה, זה ישאיר לה לפעילות התנדבותית בה היא עוסקת, למשפחה ולחברים שלה?
האם זה נראה לנו נורמלי, שילד בן 16 נדרש לעבוד כל כך הרבה?
אז, כן. הבעיה הכי גדולה לטעמי במערכת החינוך שלנו, היא שאין בה מספיק שעות שבועיות. קרה הדבר, והגדילו את מספר השעות הפרונטליות. אני מבינה את התסכול של אותה נערה, אבל מדובר כאן בהטבה ולא בעוול. עוד שעות פרונטליות במתמיטיקה פירושן עוד חומר שתביני ולא תצטרכי לשבור עליו את הראש לבד. עוד תלמיד שלא יצטרך לבקש מההורים שלו כסף לשיעור פרטי. עוד זמן לשאול שאלות בכיתה, עוד שאלה שיפתרו על הלוח. ואני אגלה לך עוד משהו- שעות פרונטליות זה הדבר שאנחנו נלחמים עליו באוניברסיטה- שעה של הרצאה ובעיקר של תרגול היא שעה מאוד יקרה- השאלות נבחרות בקפידה ההסברים מקוצרים מפאת מחסור בזמן, ולרוב הקורסים שעשיתי הייתי מוסיפה עוד שעה או שעתיים של תרגול בשבוע בשמחה, כדי לחסוך לי חמש שש שעות של למידה עצמאית באמצע הלילה ובסופי שבוע.
תודה לאל, לי בגילה, לא היו הבעיות שאיתן היא נלצת להתמודד, ואני מאחלת לה שדברים ישתפרו. אבל בגילה גם אני הקדשתי כמות גדולה של שעות בשבוע להדרכה בתנועה, גם אני הגברתי שני מקצועות קשים ותובעניים, גם לי היה קשה אבל למדתי להנות מזה. וגם אני, כמו כל הסטודנטים שקראו את הסטטוס הזה, הייתי חוזרת בכיף לרמת הלימודים בתיכון ולכמות השעות הפרונטליות בתיכון. אפילו ללחץ של בגרויות בתיכון. ככה זה, כשתגיע לאוניברסיטה, היא תסתכל על הסטטוס הזה ותצחק.
אני רוצה להוסיף עוד משהו, לגבי כמה תגובות שראיתי שם.
אנשים כתבו "היא בסך הכל ילדה בת 16, היא אמורה להתפתח נפשית ולשחק וכו'..."
אז דבר ראשון- 16 זה לא גיל של ילדה. זה גיל של נערה שכבר מכינה עצמה לחיים בוגרים ולקשיים שיציבו בפניה. אני אישית הייתי די עצובה אם ילדים בגילה היו רק משחקים כל היום ו"מתפתחים נפשית". בגיל שמונה עשרה כבר תתגייס, אחר כך תטייל אולי לבדה בעולם, ואחר כך תמצא עצמה במסגרת לימודים לוחצת. מתי תכין את עצמה לקראת כל זה אם לא בגיל שש עשרה? הרי זה לא מעבר שניתן לעשות אותו חד, זה תהליך, ארוך, לא תמיד נעים, של קבלת אחריות ושל למידה על עצמה ועל דרכי ההתמודדות שלה. הוא לא מתחיל בגיל שש עשרה והוא לא נגמר עם סיום לימודיה, אבל תסכימו איתי שאמור להיות הבדל גדול בין ילדה בת 14 לחיילת בת שמונה עשרה, והתהליך הזה אמור להתרחש מתישהו.
"התפתחות נפשית" לא מתרחשת בסביבה סטרילית ובלי קשר למציאות. התפתחות נפשית היא בדיוק מה שקורה לה כשלפתע היא נדרשת לוותר על משהו אחד לטובת משהו אחר. היא לא תמיד נעימה והיא לא תמיד מוצלחת, אבל היא גם לא מנותקת מהמציאות ולא יכולה לקרות בלעדיה. יש הרבה תחומים אחרים פרט ללימודים שמשפיעים על התפתחות זו, אבל אין לבטל את ההשפעה של אלו עליה.
לא הייתי רוצה לפטור את הסטטוס הזה שלה כ"התבכיינות"- היא לא נשמעת לי בכיינית בכלל. להיפך, היא נשמעת לי בחורה מאוד חרוצה שמנסה להפיק את המירב בכל תחומי החיים שלה. לא תמיד זה אפשרי, ובמקרה שלה ברור לי שיש צורך בהקלות- ועל מערכת החינוך להיות ערוכה להתמודד עם זה ולדאוג לה. אבל לא בתחום הלימודי. לא, 54 שעות שבועיות הן לא יותר מדי.
שנת לימודים מוצלחת לכולם,
מקווה שמערכת החינוך שלנו תשתפר,
באמת הגיע הזמן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: