אני

מוזר הקטע הזה של להיות שמחה. עוד לא ממש התרגלתי לרעיון. כאילו לא ממש יודעת איך לעכל אותו לגמרי. בד"כ אני כותבת כשאני עצובה, מדוכאת, או נסערת ממשהו. שעד עכשיו זה היה בערך 95% מהזמן לפחות בשנים האחרונות. ופתאום בחודשיים האחרונים משהו השתנה. אני כבר לא אותו אדם מדוכא ומדוכדך עם עצבות תמידית בעיניים. משהו  השתנה. אני אפילו לא יכולה לשים את האצבע על התאריך המדויק שזה התחיל . אני חושבת שזה היה בהדרגה. לאט לאט חילחלה לתוכי ההבנה שהחיים האלה יכולים להיות מאוד קצרים וחבל לבזבז אותם בצורה כל כל נוראית ומלאת סבל. פשוט חבל. זה יכול להיות גם אחרת.

במשך השנים האחרונות לא ממש האמנתי בזה אבל עכשיו אני יודעת עד כמה זה נכון. זה לא שהמצב שלי ממש השתנה. המציאות היא אותה מציאות פחות או יותר פשוט ההסתכלות שלי אחרת. תמיד אמרו לי למה את תמיד רואה רק את הדברים הרעים תסתכלי, תפתחי את העיניים יש דברים טובים בחוץ. אבל לא הייתי מסוגלת לראות אותם. רק רק חושך ורע. ופתאום, משהו השתנה. פתאום הכל נראה יותר ורוד. לא כל דבר שלא מסתדר נראה כמו סוף העולם. פתאום אני יודעת שיש בי הרבה כוחות ואני יכולה להתמודד עם הרבה דברים קשים. בשנה האחרונה נאלצתי להתמודד עם לא מעט. וגיליתי שאני יכולה להיות שמחה לבד בלי בן זוג. מותר, אפשר ורצוי להיות שמחה עם עצמך. ועם יצרף לכך בן זוג בהמשך אז מה טוב. אבל השמחה לא תלויה בזה. תמיד הסתמכתי על אנשים אחרים שיעשו אותי מאושרת. כי ידעתי שאני לא יכולה למצוא את האושר הפנימי והאמיתי אצלי. אבל מסתבר שזה אפשרי. כנראה שצריך לעבור איזשהו תהליך ממושך עם עצמך בשביל להבין את זה.

אז נכון המציאות לא מושלמת, יש עוד מה לשפר, והרבה. אבל לפחות אני מאמינה שזה באמת ישתפר. יש לי חלומות שאני רוצה להגשים. חלומות שבשנים האחרונות ברוב יאושי כבר ויתרתי עליהם. אבל עכשיו הם חזרו ובגדול ואני גם אגשים אותם. טוב, אולי לא את כולם אבל לפחות את החשובים שבהם. למעשה אחד מהם כבר הגשמתי כי טוב לי. אז אני יכולה לסמן וי אחד ברשימת החלומות בינתיים. ובעתיד מקווה לעוד הרבה.