It's something I must live with everyday
I wish that I could take it all away |
כינוי:
בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2007
11.09
שש שנים. זה עוד לא נקלט, ואני בספק שיקלט. "אמא, למה את לא שמחה? למה את בוכה?" ..."זוכרת איפה היינו לפני חודשיים?..."  מזל טוב לאמא?
ולנושא אחר-
הפיצי שלי נעלם.
האופטימיות כבר לא לצידי הפעם...
אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה. אני לא אכנס לדיכאון בגלל זה.
כבר הבנתי את הקטע שלהם. לאכול, לחיות, ולברוח מהבית.
עריכה, 15.9:
שרון החזירה לי את הפיצי!@#$%^&
שרון תודהההה(:
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
