לפרוק רגשית פה או אצל מרק או בכלל.
וזה ממש חסר. מרגישה שהרבה תקוע בפנים עכשיו.
אוףףףףףףףףףףףף כוסאמקקקקקקקק כבררררררררררר
טוב יאללה יאללה יאללה הכי חשוב זה למצוא בית.

הייתי רוצה לסאבלט עד שאני אמצא משהו.

את כזאת חכמה תבונית ומשופעת באינפורמציה שהגיעה אלייך,
את כל כך כבר יודעת איך חיים בעולם הזה.
וזה נהדר ממש.
ואת רואה את זה גדל וקורה ונפתח כל הזמן.
ומשהו בך רך יותר, ושליו יותר, ומוכן להכיל יותר מהעומק של העולם הזה.
יש בך פחות לחץ להרשים ולהוכיח, וזו הקלה גדולה מאוד.
את כבר פשוט יודעת מה יש לך לתת,
ונכון שיש לזה עוד מה להתעדן ולהתדייק והכל,
אבל יש משהו ביד שכבר רגוע עם עצמו.
ויש רגעים פחות בהירים
אבל יש גם הרבה בהירות

זה לא כל כך מבהיל, ומנתק.

למשל, לדעת שחשוב לך להיות באינטימיות וקרבה וקשר קרוב,
אבל שהדרך היא לא לנסות לשאוב את זה מהסביבה שלך בצורה אובססיבית ונואשת,
אלא להתבונן בעצמך, מה יש שם, מה עולה בך כשאת בדרך להתקרב.
פשוט להקשיב,
ובכך להתקרב אלייך יותר, ולכל העולם הזה יותר.
וזה לגמרי קורה,
והיום אצל מרק היה דוגמה טובה מאוד לזה. ואז ערב שבת עם אמא ואבא. זה היה באמת טוב.
ומדי פעם המודעות בורחת, ואז היא חוזרת.
וההתמכרויות באות,
ואת כבר יודעת מה הקטע שלהן.
וזה מעולה שתשימי לך עוגנים ביומיום, כמו הטיפול בהתמקדות. כן. זה מעולה.

ומקנאה מלאאאאא במה שענבר כתבה, ויודעת שהרי זה לא בשום צורה לקנא בדבר הפיזי שיש, הרי זה בדיוק אותו בנאדם שאני יודעת שקירבה ביננו לא היתה עובדת וגם לא עבדה בעבר - זה לא זה.
זה הקנאה ביכולת לאהוב.... שזו בעצם הזמנה אליי, לאהוב. פשוט ככה. זה הכל.