|
| 11/2014
אני בוטחת בעצמי.
ואולי באמת פשוט להיות פה, איפה שאני - זה הכי מעולה שאפשר?
כלומר - זה, בכל מקרה, מה שיש עכשיו. כן.
אז... אני פה.
והחודש הזה, בתור התחלה כנראה שאפשר לומר חודש,
בחודש שאני גרה כאן באלקנה - זה הבית שלי, ואלו החיים שלי.
ואני מטפחת את הבית הזה בדיוק כמו את החיים שלי בכל בית אחר.
זה לא זמני ולא כלום - זה כל העכשיו כולו.
אני אני כבר מעכשיו מתחילה שוב לטפל,
וכבר מעכשיו אדאג שתהיה לי תזונה ממש טובה,
ואדאג שיהיה לי נעים בחדר, שיהיה כאן מסודר ומרווח וכיף להיות כאן.
וכבר מעכשיו, מתוך מקום רגוע ונינוח,
אוכל גם לשקול מגורים בכל מני מקומות אחרים, עם אנשים...
וחלק מזה שאני לגמרי פה, יהיה גם להיות אני עם אבא ואמא. זה סהכ מעניין. כשיודעת שזה לזמן מוגבל...
זה היה משחרר, להקשיב לעמיחי.
ובאמת להודות בזה, שעכשיו אני לא רוצה.
וכשאני ארצה, אני בהחלט אדע.
ואז אני ממש אלך על זה.
יש בזה באמת משהו מאוד נינוח, ושלם. אין בזה את החוסר אונים הזה, ויש בזה כח.
הכח בהחלט חוזר אליי, ואני לא מסכנה ואבודה, להפך... אני יודעת איפה אני, מה אני רוצה ומה לא, אני ערה לבקשות ולצרכים שלי.
ואני מכבדת את המקום שבו אני נמצאת, אני מעריכה אותי, בלי תלות באיפה אני עכשיו ואיפה לא.
ואני מסכימה גם שאין בטחונות, ושזה לא צריך לקרות עכשיו ומהר כי אני בלחץ.
אני כבר לא בלחץ, ויודעת שזה יגיע כשאני מוכנה. לא בצורה אמורפית, שאין לה חיבור ברור למציאות, אלא בצורה מאוד ברורה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Cheshire porcupine