לקראת הסוף זה כבר היה

כמו ללכת יחפה

על אדמה חמימה

זרועת שברים משוננים של זכוכיות.

וכעסתי כל כך

אך גם התקנאתי

בכל אלה שיכלו לצוף

בתוך בועה צבעונית ומאגניבה

לעולם לא נוגעים בקרקע.

אבל אז מצאתי את הבועה שלי

וזה היה מסחרר בתחילה, ובעצם די נפלא

להשקיף פתאום משם

לאורם המסנוור

של אלפי יהלומים

וללא מחויבות אמיתית, וללא הכרח לנחות

אחרי שמתרגלים לחוסר המשקל

אפשר להתחיל להינות

עד שהאוויר אוזל, המחנק מכביד

והבועה מתחילה להנמיך באופן מסוכן.

רגע לפני הפיצוץ

עוד אפשר להבחין בנצנוץ

ולהכין תחבושות חדשות לרגליים.