גבול מדיני הוא קו אבסטרקטי המשורטט על גבי מפות ומסומן בשטח, שתפקידו ליצור חלוקה של המרחב בין יישויות גיאוגרפיות פוליטיות. גבולות המדינה והקהילה הפוליטית בישראל הינם מעורפלים. זמניים. לא יציבים.

איך משפיע מצב כרוני של חיים במדינה החסרה גבולות ברורים על תפישת המציאות, או התודעה, של תושביה? ואיך הוא משפיע על התנהגותם?

החידון השבועי לנוער

עזרו-נא, ילדים, למצוא את גבולות ארצנו.

(והקטעים הבאים הם חלק מהאסוציאציה. אין לי תשובות בינתיים, רק שאלות)

כל חברה בוחרת ומציבה לעצמה גבולות נורמטיביים ברורים ומוסכמים, אשר נועדים להבטיח את קיומה. גבולות אלו עוסקים במגוון היבטים של התנהגות, הנתפשת כ'תרבותית' או 'נאותה'. החברה נוטה לשמור על גבולות אלו ולהגיב בחריפות על כל ניסיון לפריצתם. הכלי המרכזי המאפשר לחברה במדינה דמוקרטית לקבוע גבולות ולהסדיר התנהגות אנושית בזירה האזרחית והציבורית היא החוקה.

שנות הכיבוש והשליטה על עם אחר במשך שלושה עשורים ויותר; הקיטוב האידיאולוגי שאפשר אולי לראות את שיאו ברצח ראש הממשלה יצחק רבין; גלי העלייה ופסיפס התרבויות המרכיב את החברה בישראל; שיטת הממשל והיעדר חוקה. כל אלה הם גורמים המקשים על החברה הישראלית לבסס סולם ערכים ונורמות התנהגות מוסכמות ביחס לנושאים שונים כמו זכויות וחובות; שמירה על איכות הסביבה; התנהגות נאותה ומקובלת בציבור; שמירה על צנעת הפרט וכבודו; קבלת השונה ושיח תרבותי במצבי מחלוקת.

גבולות / אהוד בנאי

הוא כבר לא כל כך צעיר, יותר מחמישים
והוא עובר זמנים קשים.
נלחם עם השכן העצבני על החצר,
כל אחד אומר: "אמות, אבל אתך אני לא מדבר".
הוא לגמרי לא שקט, חי על הקצה,
אף פעם לא יודע מה הוא בעצם רוצה,
מקלל ומתנצל, משתולל ומתקפל,
הוא בוכה לבד בלילה, כשאף אחד לא מסתכל.

קם כל בוקר ורואה שהלילה מתמשך
לא זוכר מאיפה בא ועכשיו לאן ילך
מתהפך מצד לצד, קרוע מבפנים,
מבולבל ומפוצל, הוא חי על כדורים.
אין לו זמן לשבת לאכול כמו בן אדם
את הכל הוא שם בפיתה טס בכביש לפני כולם
עוקף מהימין אחר כך שובר לשמאל
היה רוצה להתיישר אבל כבר לא ממש יכול.

ביני ובינך בנינו לבינם
בין חושך לאור בין יבשה לים
בין קודש לחול בין המתוק למר
בלי גבול אין גבול לשום דבר

יש גבול לייאוש אין גבול לתקווה
יש גבול לשנאה אין גבול לאהבה
יש גבול למציאות אין גבול לחלום
יש גבול למלחמות אין גבול לשלום

מדי פעם הוא נזכר איך כשהיה צעיר
היה חלום היתה תקווה באופק הבהיר
אבל עכשיו הוא רואה עננים של חרדה
והוא רץ מיד הביתה אחרי העבודה,
תקוע בתוך פקק, חסר אונים, צופר בזעם,
מדליק את הרדיו וחושב: רק לא זה, רק לא עוד פעם,
מעשן כמו קטר, דואג לילדים,
והדרך אל ליבו כבר רצופה מעקפים.

ביני ובינך בינינו לבינם
בין חושך לאור בין יבשה לים
בין קודש לחול בין המתוק למר
בלי גבול אין גבול לשום דבר

יש גבול לייאוש אין גבול לתקווה
יש גבול לשנאה אין גבול לאהבה
יש גבול למציאות אין גבול לחלום
יש גבול למלחמות אין גבול לשלום