כאילו אפשר למתוח קו ולומר: מתחתיו העוני.

הנה הלחם שבצבעי איפור זולים

נהיה שחור

והזיתים בצלחת קטנה

על מפת השולחן.

באויר, עפו יונים במטס הצדעה

לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדומה,

והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבוצית.

הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף,

בשכונה שאמרו עליה מעברה,

הקו היחיד שראיתי היה קו האופק ומתחתיו הכל נראה

עוני.