נזכרתי בימים שהייתי יושבת ומדברת עם אנשים על דברים שמחים ומאושרים בזמן שאני יושבת בדאוון נוראי וכותבת לעצמי על דפים את המחשבות האמיתיות.
זה היה נורא.
אז למה אני חוזרת לזה שוב?
אני מתגעגעת נורא.
געגועים לדברים שאי אפשר לקבל זה עינוי.
אבל, אני מתגעגעת.
כמו ילדה קטנה.
אני לא אוהבת להיות הילדה הקטנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
