מצאתי זכרונות ישנים שכתבתי לפני שנה-שנתיים.
בתקופה שהיה לי טוב.
אבל גם בתקופה שהיה לי טוב- היה לי רע.
מסתכלת בדפים ונזכרת שכתבתי אותם תוך כדי בכי.
"לאיזו תקופה בחיים שלך היית רוצה לחזור?"
"אני לא יודעת. לא רוצה לחזור."
אני יודעת שזה מהמצבי רוח שצריכים לעבור.
אבל למה הם לא עוברים?
מרגישה את עצמי שוקעת בתוך עצמי.
שוב.
אני מנסה להפסיק את זה.
אבל משהו גורר אותי לשמה,
למטה.
תגידו לו להפסיק.
בבקשה.
צריכה אותך לידי.
צריכה את החיבוק שלך.
צריכה את הצחוק שלך.
צריכה שתגיד לי שהכל יהיה בסדר.
הכל.
ואני אאמין. כי זה אתה.
אני צריכה אותך.
למה אתה לא פה איתי?
i scream but no one listen to me.
anymore.
כולם עוזבים אותי בסוף.
ואני נשארת עם הפצעים.
לבד.
נשבעתי לא לפגוע בעצמי.
אני עדיין עומדת בהבטחה.
מקווה לא להפר אותה בקרוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
