אתה גורם לי להרגיש כמו הילדה הקטנה שאני,כמו מישהי שחיה בעולם ורוד עם קשת בענן ועננים.
אתה גורם לי להרגיש כמו הילדה הפתטית שאני,
כמו מישהי שחיה עם הרגשה שהיא לא טובה אבל ממשיכה את זה בכל מקרה.
"למה את ממשיכה את זה?"
"אני לא יודעת"
"אני לא יודע.. אני.."
"אתה מה?"
"אוף, זה ברור לשנינו שנהיה ביחד. פשוט כנראה עכשיו זה לא הזמן."
"ומתי יהיה הזמן?"
"תמיד זה הזמן. אנחנו זה שנינו"
"אז למה אתה איתה?"
אני לא אוהבת ליצר דרמות, אני לא אוהבת לחיות בדרמות.
אבל כמו שזה נראה, אלו החיים שלי, לפחות לעכשיו.