"אני מתחילה להרגיש שאני לא מסוגלת להמשיך ללבוש את המסכה הזו, חוששת שיתחילו לראות אותי מתחתיה. והלוואי שידעתי מה לא בסדר"
[עמ' 11]
כן.
חזרתי לספר שלי. |:
כבר לא חייכתי באמת ארבעה ימים.
עצוב לי.
אני כל כך מבינה אותה,
אין לה מושג.
לא להראות רגשות. זה ר-ע
חיבקתי,
הראתי שאני איתה.
..................................................................................................................................................בזמן שאני נעלמתי מזמן.
בינתיים לא נפלתי.
כל הכבוד לי?
עוד מעט יומולדת. אני לא מרגישה שגדלתי או משהו כזה.
אני נשארת אותה טיפשה שעושה מכל זבוב פיל.
אני נשארת אותה דכאונית מפגרת שלא יכולה להסתכל על שום דבר בצורה חיובית.
אני נשארת עם אותה מסכה שעלי כבר שלוש שנים.
והלוואי שידעתי מה לא בסדר.