storyline

אני בדרך כלל לא ערה בשעות האלה

השעות של הבוקר די מדכאות אותי

וזה מוזר כי זה לא היה תמיד ככה

אבל אולי התיכון לא מהווה באמת מדד.

תמיד קינאתי באנשים האלה שעובדים בעבודות קבועות ורק בהן, גם אם קשה וגם אם סובלים

כאלה שיש להם זמן לבית מתוקתק ולארוחות מושקעות.

אני לא מסוגלת להישאר בעבודה אם לא טוב לי בה. 

משהו בי מת ונכבה אם אני נשארת.

ואני גם לא יכולה רק לעבוד, חייב להיות איזה משהו בצד, לימודים, עוד עבודה - משהו שיתיש אותי. שיגרום לי להתרסק על המיטה.

וכרגע אין לי שמץ אם כדאי לי להישאר בזו הנוכחית

או להתחיל באחת חדשה.

אין באמת פואנטה לפוסט הזה

פשוט הדברים כמו שהם.

כמו בבוקר

:(