storyline

בין סידור אחד לאינסוף אחרים,

בין רכבת לאוטובוס וחזרה

הולכת במדרכות  תל אביב 

ספק פוסעת, ספק נדחפת בין העוברים והשבים

בין עשן מכוניות וצפירת משאית

נושמת אויר מזוהם למלוא ריאותיי

ולראשונה מזה זמן רב, 

אני מרגישה חופשיה.

 ועצמאית.

ולא מפונקת.

טוב, קצת מפונקת. הכי היה לי קל לסוע במוניות אבל לא! בחרתי ברכבות ואוטובוסים. אבל אין ספק שעברה לי בראש המחשבה ללחוץ על האפליקציה ולחכות שיאספו אותי...

לזכור:

השלשלאות קיימות אך ורק בראש שלי.

יש רק עוד שבוע והשמלה בכלל לא מוכנה.

באופן מפתיע זה בכלל לא מטריד אותי כל כך...

תומ.