מי אני.
אני מוצאת את עצמי עונה על השאלה הזאת בכל מקום כמעט
ויש כל כך הרבה תשובות לשאלה אחת
בראיונות עבודה, בחיבורים באוניברסיטה, בנסיונות האישיים שלי והצורך שלי להגדיר.
שואלים אותי 'מי אני', כחלק מהנסיון להכיר.
ואני מנסה מיד לענות, להרשים, לרצות
להגדיר ולהבדיל את עצמי משאר הבריות
אבל בפנים, עמוק בבטן, אין לי תשובה אחת האמת
והלב לא באמת תואם למה שהפה ממשיך לחרטט
אז מי אני, אם באמת מתעקשים
אז אני אחת שמשתנה, תלוי באיזה יום שואלים
אם אני לפני הקפה הראשון או אחרי השלישי
אם אני בתקופה הזאת בחודש שאני קצת רגשית
אם רצתי יום לפני או שלא רצתי בכלל
אם לקחתי ריטלין או שאני עפה בחלל
אם אני רעבה יותר או פחות
אם אכלתי שלוש ארוחות
.
מי אני. טוב, אם ממש לוחצים
אני ההיא שכשימאס לה תשבור את הכלים
אחת דעתנית שלא תתכופף
שיודעת איפה להקפיד ואיפה לחפף
אחת שיודעת שהיא לא יודעת ויותר
מעצבנת כזאת שלא יודעת לוותר
עקשנות של פיל, כוח רצון של עצלן, או של נמלה
ושוב - הכל תלוי ביום. או בשעה. ובמי ששואל את השאלה
אם התחילו איתי ברחוב או שהחמיאו לי ברשת
באם ישנתי טוב לפני, או שאני מותשת
לפעמים יש ימים
בהם אני מרגישה שאני מסוגלת להזיז את כל אותם הרים שהיו לי למכשול
ובימים אחרים, אפילו יום אחרי אני יכולה להרגיש כשלון ולהפסיק לאכול
כי יש רגעים שאני קצת כזאת וקצת אחרת
ובכולם אני - אני! איזה שאלה מיותרת.
תומ.
סתם התחשק לי לחרוז חרוזים.
תיאור מצב: על משככי כאבים די חזקים, אחרי טיול במיון כי דפקתי לעצמי כדור כוח בראש. בטעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
