storyline

לפעמים אני מרגישה שהנשמה שלי מדממת, אין לי מנוח

לא לישון לא לקום סתם לשכב ולבהות

והלב כל כך כבד, מהנחיות של המוח

ומהפה נעתקו המילים, כבר אין לי כוחות

וכך אני, איברים מפוזרים

חלקם שלמים חלקם מנותצים

כולם עם שריטות, חבטות מהיום ומאז

והרגליים, הן רוצות שוב לברוח

מהיום, מאתמול וממחר

השיער לא מסתדר

משקף את מה שבפנים 

העיניים נפוחות

מדמעות של שנים

הידיים רועדות

מהדם שרותח

כשאני חושבת על כך מי שידע ושתק

ואולי אם מישהו היה פוצה פה, הייתי אחרת

והייתי כותבת על היותי מאושרת.

מהימים האלה שצריכים פשוט להימחק.

תומ.