storyline

ואני הייתי הולכת בעקבותן

הרגשתי כמו במגלשות האלה בפארק מים

נסחפת עם הזרם 

נזרקת בסופן לבריכת מחשבות

ואני, השתדלתי מאוד שלא לטבוע

כי בלשחות אני לא טובה, גם היום.

זה היה מעייף, אבל כייף 

להיות מובלת על ידי השצף 

והמים היו נעימים לי על העור

היום המילים קצת בורחות ממני

או שזאת אני שלא נתתי להן מקום כל כך הרבה זמן

שפשוט הן.... כבר לא 

ואני פה

מחכה לשצף, מחכה לסוף היום שבו אהיה מותשת

ויודיעו על סגירת הפארק

אבל הפארק כבר שנים שלא נפתח

אבל אני ממשיכה לעמוד בתור.

וזה בסדר,

כי הזמן נותן לי קצת נחת

יותר מבעבר

ואני לומדת לזכור מה אהבתי ומה פחות 

ובעיקר

יותר מחייכת מהלב מבעבר

או משהו בסגנון

*מהד'ברים שרק אני מבינה*

תומ.