storyline

אני לא מיוחדת

סתם אחת מיני רבים

לא יחידה במינה

לא נוצצת או מבריקה

פשוט כזו שנושמת כדי להישאר בחיים

אני לא היחידה שטועה

ולא היחידה שכואבת

לא הראשונה ליפול

גם לא הראשונה לקום

את שחוויתי חוו רבים אחרים לפניי

ואם כך,

תמיד יהיה מי שיבין כי לא חידשתי דבר תחת השמש.

ואם כבר שמש, 

הכי מרגיעה אותי הידיעה שהיא לא זורחת לי מהתחת

קצת מכניס אותי לפרופורציות

תומ.

אני בדרך כלל לא ערה בשעות האלה

השעות של הבוקר די מדכאות אותי

וזה מוזר כי זה לא היה תמיד ככה

אבל אולי התיכון לא מהווה באמת מדד.

תמיד קינאתי באנשים האלה שעובדים בעבודות קבועות ורק בהן, גם אם קשה וגם אם סובלים

כאלה שיש להם זמן לבית מתוקתק ולארוחות מושקעות.

אני לא מסוגלת להישאר בעבודה אם לא טוב לי בה. 

משהו בי מת ונכבה אם אני נשארת.

ואני גם לא יכולה רק לעבוד, חייב להיות איזה משהו בצד, לימודים, עוד עבודה - משהו שיתיש אותי. שיגרום לי להתרסק על המיטה.

וכרגע אין לי שמץ אם כדאי לי להישאר בזו הנוכחית

או להתחיל באחת חדשה.

אין באמת פואנטה לפוסט הזה

פשוט הדברים כמו שהם.

כמו בבוקר

:(