אני זוכרת שאז בכלל לא הייתי מעשנת
הייתי חדשה לעולם והעולם היה חדש לי
כשהעור שלי עוד היה חופשי מצלקות החיים וממך.
היה אז קיץ והיתי קטנה
לבשתי גופיה צהובה שהסתירה מאחוריה לב שבור
עוד לא ידעתי מה ואיך
כי העיניים היו עייפות והדמעות נגמרו
אבל התחושה המסריחה סירבה להיגמר
אז התגנבתי לחדר של ההורים. פתחתי את המגירה הלבנה של אבא ושלפתי מצית וסיגריה.
ורצצי למקלחת וסגרתי את הדלת
והתבוננתי על עצמי במראה, על רקע הארון האפור
ושיחקתי קצת עם האש
לפני שהדלקתי את הסיגריה
ואז שאפתי עמוק ולא הבנתי למה אנשים עושים את זה לעצמם
בדיוק כמו שלא הבנתי למה אנשים ממשיכים להתאהב
גם אחרי שכבר שברו להם את הלב.
מתגעגעת לגיל ההתבגרות שפספסתי.
תומ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
