אהלן, המון זמן לא הייתי פה, מחוסר זמן.
היום בבוקר חזרתי מביה"ח רמב"ם הייתי בניתוח ביום רביעי, עשיתי באף, ולא פלסטי- אלא ניתוח בריאותי,
עכשיו אני מרגישה די טוב.. לקחתי כדורים אז זה יותר טוב עכשיו, יש לי טמפונים מיוחדים באף, ויורד לי דם אז יש לי תחבושות כדי שהדם לא ינזל..
אבל מה אני מדברת על זה? יש דברים יותר חשובים לדבר עליהם..
מאיפה אני אתחיל?
-כמה דברים.. טוב בוא נתחיל מהבנים שהיו.. יותר נכון שהיו וחזרו לחיי שוב...
אז חזרתי ליאיר לכמה ימים הוא רצה לשכב אתי, לא הסכמתי לא ואז עזבתי אותו כי אני לא אוהבת אותו
והייתי טיפשה שחשבתי שהוא השתנה. עכשיו לפני כמה ימים שי האקס המיתולוגי שלי דיבר איתי ודי ביקש שנחזור,
דיברנו על זה כמה שעות ואז הבנתי שהוא לא רוצה אותי בקשר ולנסות להתאהב שוב, הוא רוצה כל מה שבחור אחר רוצה,
הוא לא בראש שלו להיות עכשיו בקשר, הוא רוצה *** וזהו, הוא רוצה סטוצים והבהרתי לו הכי ברור שיש שאני לא בחורה כזו,
ואני מאד מאד מקווה שהוא הבין את המסר.
יש לי מישהו חדש באופק, הוא קטן ממני בשנה והוא גר ביקנעם, והוא ממש חמוד, נראה לי שאנחנו די מתאימים.. נראה מה יהיה
-כשיו סלסה, אני מאוד נהנית בסלסה. בערבים בספיידר אני מאד נהנית חוץ מקטע אחד שיש בכל הארץ מין טרנד חדש כזה,
שהבנים לא מזמינים את הבנות לרקוד, אנחנו צריכות לרדוף אחריהם כדי שירקדו איתנו.. האם כבר בארץ הבנים נהיו חננה? וכבר לא ג'נטלמנים? לא יודעת אבל אני יודעת שהקטע הזה ממש מעצבן אותי.
עכשיו נעבור לכדורסל-
אני הרי בנבחרת היישוב שלי- הפועל רמת ישי, התקדמנו קצת, למדנו (אני לא למדתי, אני יודעת כבר את כל התרגילים- 7 שנים)
תרגילים בסיסיים, החליפו לנו מאמן, והוא נראה ממש טוב קוראים לו איתי, והוא גם נחמד.. והוא יודע לאמן אותנו כמו שצריך.
הוא אירגן לנו לפני שבוע משחק ידידות ראשון מול יקנעם.. הפסדנו 66-12 אבל שיחקתי כמעט כל המשחק, בערך 35 דק'. הייתי הרכזת של הקבוצה, קלעתי מתוך סה"כ 12 נק', 3 נק'.. ועזרתי במה שיכולתי, אבל אין מה לעשות הזמן מנצח,
הבנות של יקנעם מתאמנות ביחד 4 שנים ואנחנו בקושי שנה ביחד.. והן יודעות תרגילים, הבנות מאומנות יותר, הן שחקניות די טובות,
אם הייתי עם הקבוצה שלי הקודמת היה קרב הוגן עכשיו זה לא היה, אבל לא נורא למדו הבנות שלי לשחק תחת לחץ, בפיגור, בעצבים וכו'.. וסה"כ זו הייתה התנסות טובה מאד לקבוצה שלי.
אבא שלי בא לראו אותי משחקת, והוא ממש התגאה בי! זה היה כל כך כיף לראות אותו מתמוגג ממני, בחיים שלי לא התגאיתי שאני שחקנית כדורסל.. ואבא שלי כל כך עודד לי ופירגן לי, והרים לי את האגו ואת הביטחון במשחק.
זה היה כיף
מקווה שתהנו, ושתגיבו למה שבא לכם.. אוהבת
עד הפעם הבאה
יעל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
