Me, Myself & I...

לעזאזל, אני אישה מוכה. ממש סימפטום האישה המוכה, נפגעת וחוזרת...

חזרנו וחגגנו שנה...

אוווף, אני אישה מוכה.

אז אמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר, הגעתי למסקנה שאני מתפשרת ומוותרת יותר מידי, הגעתי למסקנה שהנסיך שלי הפך ללוחם למען הצדק, אבל לא למען הצדק שלי... ולא למעני...

הגעתי למסקנה שקצת נמאס, ואו שהוא משתנה או שאני חותכת...

(הערת עריכה מלווה בגיחוך קל: וואלה!!)

אז הוא בא הביתה אחרי שלא ראיתי אותו מלא זמן כדי לדבר... ואני אוהבת אותו... כ"כ אוהבת אותו..

ואני מתפללת שיהיו לי את הכוחות להגיד לי שאני כבר לא מסוגלת להיות המאה ועשרים אחוז שהייתי, שאני רוצה לחזור להיות חמישים חמישים... שאני רוצה לחזור להיות אוהבת ולא מאוהבת... שאני רוצה לחזור אליו... אליו!!

וויתרתי על כ"כ הרבה בשביל הקשר הזה, ואמרתי לו שאני לא אוותר עליו בגלל שטות, אבל לעזאזל, הרגשות שלי ממש לא שטויות!!

אפילו לחברות שלי נמאס כבר לשמוע אותי מתלוננת...

נמאס לי להתקפל, נמאס לי לוותר..

ואני אוהבת אותו..

כ"כ אוהבת...

ומצד שני יש אותו, את האחר, שאני עדיין לא מצליחה לפענח אם הוא באמת אוהב, או רק תמים...

לעזאזל!!

רק קצת מהורהרת... ומאוהבת...

וטיפשה.