הטעם שנשאר מלחבק אותך |
| 11/2007
חשבתי שנרגעתי.
אבל לא. ממש לא.
אני לא יכולה לחשוב על זה.
אני משתגעת.
שוב ושוב. אני פשוט לא מבינה.
עוצמת עיניים ומנסה לחשוב מה היה אם..
איך היינו נראים אם לפני 12 שנים, לא היה קורה מה שקרה.
לא היה נרצח ראש ממשלה.
אני לא יודעת אם זה רק כי הוא נרצח, או שזה באמת ככה.
ומה אני מבינה בכלל, הרי הייתי כולה בת 4 וחצי.
אבל למה נראה לי שאם אותו יום היה נגמר אחרת, היינו נראים שונים לגמרי היום.
למה אי אפשר לתת צ'אנס לשלום? למה אנשים נגד השלום?
למה צריך לרצוח בשביל לחסל שלום?
וכל העניין של הברית. זה מרתיח ומכעיס.
אף פעם לא אמרתי את זה על בן אדם, לא ברצינות-
אבל אני מתחילה לחשוב שמגיע לו למות.
לבן האדם האחד, שלחץ על ההדק, והרג סיכוי למדינה נורמלית.
יש מין הרגשה כזאת, שהוא חי כמו מלך בכלא.
אז מה זה עוזר שגזרו עליו מאסר עולם?
אם יש לו שם מחשב, וטלויזיה, ומיטה נורמלית, והוא לומד, ומתחתן, ומביא ילדים לעולם-
אז מה כלא בזה?
אולי יותר נכון לקרוא לזה בית מלון.
איפה העונש?
העונש על הדיבר "לא תרצח".
העונש על זה שהוא רצח ראש ממשלה.
עם רוצחים אחרים לא מקלים, נכון?
למה דווקא איתו כן?
נראה ש12 שנה עברו, ואנשים שכחו.
והוא חי, חי כמו מלך.
והולך עם ראש מורם.
ומחייך למצלמה: "אני רצחתי את ראש הממשלה".
והוא גאה בזה.
והוא יצא מזה בזול.
ממש בחינם.
איך אפשר לתת לו להיות גאה ושמח על מה שהוא עשה, עונש לא אמור לגרום לחרטה אצל הפושע?
איך אפשר לתת לו לחיות כמו בן אדם, ולתת לו לממש את "זכויותיו" כבן אדם-
כשהוא שלל את זכויותיו של אדם. את הזכות לחיים.
ויחד איתה את הזכויות של מדינה שלמה.
מי יכול לא לחשוב ככה?
איך דווקא השופטים הכי בכירים פה, לא חושבים ככה?
למה נותנים לו לנהל חיים נורמלים?!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
