החיים, היקום וכל השאר

היה מטורף...

ידעתי שיהיה. אני אפילו לא יכול לעכל את כל המידע שספגתי אתמול... רק שהיה סבבה.

והיום. אני מקבל בבוקר טלפון מחברה לשעבר שלי שמספרת לי שבזכותי היא התחילה לסמוך על אנשים.

אני, שהייתי ממש עייף ועצבני בבוקר עניתי - "נו אז..." (תגידי שאת עדיין אוהבת אותי, למה לשחק משחקים ולמה להתקשר לחבר לשעבר ולומר לו משפט כזה).

היא ענתה לי מיד - "אתה ממש אדיוט" ואז ניתוק...

אז כן, אני לא לגמרי לא מבין נשים (שלילה כפולה, סליחה שולה - המורה ללשון), הבנתי למה הייתי אדיוט. אבל הייתי ממש עצבני וממש אבל ממש עייף מאתמול וגם המשחקים שלה באיזשהו שלב נמאסו עלי (ע"ע חברה לשעבר).

מה שכן, היא גרמה לי לחשוב על כל נושא האמון. פעם חשבתי שזה דבר מובן מאליו - שכל אדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. באיזשהו מובן גם עכשיו אני עדיין כזה. כשהכרתי אותה גיליתי שיש מקרים בחיים שגורמים לאדם לאבד אמון באופן מוחלט בבן אדם. גיליתי עוד דברים - שבלי אמון אי אפשר להנות בחיים. בלי אמון אי אפשר להשתחרר. אי אפשר לאהוב!

איך אפשר לחיות בלי לאהוב? איך אפשר לסלוח לאדם שגורם לך לאבד אמון באנשים.... אי אפשר.

אני שמח שהיא אמרה לי את זה. זה סוגר לי מעגל, מרגיש שעשיתי משהו משמעותי.

מקווה שלא הרסתי את זה בבוקר... :) סה"כ היא בנאדם טוב אבל קצת מתוסבך...

בסופש אני נוסע... אבל גם ככה אף אחד לא קורא את זה :) אז זה לא משנה.

בייי. אה, כן  - סליחה על הקיטש. לפעמים אני נכנס למוזה.