החיים, היקום וכל השאר
פסיכואנליזה לעצבות |
| 12/2006
 צביעות ודכאון
השבוע יצא לי להכנס לדכאון. דכאון כזה מזוקק, שאוכל אותך מבפנים.
כשאתה במצב כזה אתה רואה את העולם בצורה אחרת. אבל את זה כולנו יודעים.
מה שלא כולם יודעים זה שכשאתה בדכאון אתה יכול ביותר קלות לזהות אנשים שנמצאים במצבך.
ככה, חמוש בידע החדש - יצאתי לעולם כדי לראות איך אנשים מתמודדים עם זה (לא בדיוק עולם, אני בדיכאון - הלכתי לצבא ולדודה שלי)
הדודה:
דודה שלי הזמינה את כל המשפחה לסופגניות של חג. זאת למרות הבת שלה התגרשה לפני שבועיים ונשארה לבד לגדל ילד.
זאת למרות שהיא על סף פשיטת רגל. זאת למרות שהיא לא במצב של לקחת חופש מהעבודה כדי להכין סופגניות.
והנה אנחנו, מגיעים ביום שלישי ורואים אותה שופעת חיוכים.
מה שהיא לא יודעת הוא (מו-הא-הא) שאני יודע מה מסתתר מאחורי החיוכים. ואני לא מבין את זה - למה הצביעות?
החיל:
חיל שלי נכנס לדכאון לאחרונה כי הוא לא קיבל את התפקיד שלי. דכאון קטן, שאני מאחל לעצמי שאלו בלבד יהיו הצרות שלי.
כששואלים אותו מה אוכל אותו - הוא טוען שכלום. הוא מחייך לעולם ומתנהג כרגיל. אבל רואים שמבפנים משהו קורה לו.
ושוב אני שואל - למה הצביעות?
אתה בדכאון? אל תעטוף את זה. זה נראה מלאכותי ולא אמין. הצביעות לא תוביל לשום מקום - בסוף הדכאון יתפוס אותך כשלא תוכל יותר לחייך.
אגב - עוד משהו שאני שונא - בחורות שמחדשות קשר אחרי שהן שומעות שנפרדת מהחברה שלך.
עזבו אותי - אני בדכאון.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
