או משהו כזה.

הממ, אני לא מדוכאת. רק עייפה. בלע! זה בטח כי אני צריכה לקחת את הברזל..

אבל אין לי כוח. אין לי כוח לקום, לזוז, לחשוב.. לעשות את מה שממש בא לי.

והשראה.. אני כל כך מתגעגעת להשראה!! יש לי חשק ענק ליצור בזמן האחרון, אבל אין השראה אין כלום. בא לי לעשות, אבל אין לי מה.

אני מתגעגעת כל כך וזה מחרפן אותי . מחרפן אותי כל כך. ואני לא יודעת אם זה מה שגורם לי להרגיש מגעיל...

ואולי זה כי.. אני.

איכ , לפעמים באמת נמאס לי ממני . כי אני לא מצליחה להבין את עצמי, ואת מה שאני מרגישה. יש לי תחושה שאני כל כך בהכחשה- בהכחשה מעצמי ומהדברים שאני מרגישה. אולי אני באמת לא מרגישה? אין לי רגשות?

בזמן האחרון כל כך יוצא לי לשמוע את זה מאנשים.. ואני מנסה להוציא את זה, להבין. לא אותם, ואת מה שהם חושבים, אלא להבין את עצמי. לדעת אולי מה בדיוק הבעיה ואיפה. אני רוצה לתקן אותה... להשתנות. כי נמאס לי מזה. אני לאיודעת איך, אבל אני סגורה בתוך עצמי, ואני רוצה לצאת ושיראו את זה. כי אני לא אוהבת כשאומרים לי שלא יודעים מה לעזאזל מתרחש כאן בתוכי... זה אולי חוזק מסוים, אבל בין חברים- חברים טובים.. זה כבר חולשה, זה חסרון. נמאס לי שאני כזאת. אני כן רוצה שיקראו אותי, ושיבינו אותי...

ואולי באמת אין לי שם כלום. אולי באמת סתם מנסים לקרוא את מה שיש, וחושבים שיש כשאין .

אולי באמת אין כאן כלום- שום רגשות, שום הרגשות. כלום.

אפילו בתוך עצמי אני לא מצליחה להבין אם יש או לא.. לדעת מה אני מרגישה, להגיד את זה לעצמי.

אעעע.

אני מתחרפנת.