הכופר-מחשבות מתרוצצות

אולי זה ישן, אולי זה מאד נדוש, אבל עדיין התפוצצתי מצחוק כשקראתי את זה.

זה פורסם לראשונה במעריב, ומדובר בקטע מתוך ספר ששולחת המחלקה לחתנים ולכלות של המרכז העולמי של אגודת ישראל לכל אברך ובן ישיבה, ערב נישואיו.

פשוט עכשיו שמתי לזה שוב, והייתי חייב לפרסם. יותר מדי מצחיק

א.
בעת קיום המצווה צריך להיות חושך גמור בחדר . על כן צריך לפרוס מפה עבה על החלונות שלא יכנס אור מבחוץ

ב.
צריך מפני קדושה והכנה ליטול שניהם ידיים ג' פעמים קודם ואחרי המצוות

ג.
קודם המצווה צריכים לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, בלי ברכת המפיץ, ואחר קריאת שמע צריך לאמר "זר התהילה"

ד.
הריני רוצה לקיים מצוות משה של פריה ורביה כמו שציווני השם יתברך שמו

ה.
אסור להיות ספר קדוש באותו החדר בשעת קיום המצווה ואם אין לו רק אותו החדר ואין לו ארון ספרים, אז צריך לכסות את הספרים בשני כיסויים של מפה. ואם המזוזה בפנים החדר צריך לכסות גם אותה

ו.
אחרי יציאה מהשרותים קודם המצווה על החתן להכות קלות את הכלה בברכיה ז' פעמים שלא תסיח דעתה מקדושת קיום המצווה, ולהמתין עד קיום המצווה 2 רגעים

ז.
צריך שיהיה מוכן שני סמרטוטים לבנים למה שיבואר להל"ן

ח.
אחרי כל ההכנות הללו תכינו עצמכם לעצם המצווה. על-כן תכבה את האור שיהיה חושך גמור בחדר, וכלה תכנס למיטה ותפשיט כל בגדיה רק חלוק תשאיר עליה וכן תעשה גם אתה, תפשוט כל מלבושך חוץ מהכותונת, אין לו זיווג שלא יקדים אותו חיבוק ונישוק. האחד קודם הזיווג שיעשה החתן באון להכניע הכלה , ואחר-כך בעת הזיווג עצמו ב' פעמים ולכלה סוררת ד' פעמים

ט.
הכלה תשכב על גבה , ותרחיק ותבדיל רגליה זו מזו ותגביה צרכיה. שכל זה עוזר להקל ולהתקרב לקיום המצווה. ואז החתן יכנס בין שתי רגליה בכריעה על הברך עד המקום שאפשר. לטבע הוא שהאיבר מתקשה מאליו. אם רך האיבר יצווה החתן על הכלה לעשות מעשה רחב ככתוב בתורה - לפי ששמעה מפי הרבנית הצדקנית עד שיתקשה

אז יבקש החתן מהכלה בקול חזק

 שתאחז באיבר עם ידיו ותוליך אותו לאותו מקום שבדקה עצמה כל השבוע מקודם. כך הוא מנהג אנשי מעשה בקיום מצווה קשה זו. כי אותו מקום הוא למטה מאד ומטה ממנו פי חטאת רובץ, וגם צר ודחוק  ואי אפשר להכניס את האיבר בלי עזרה. יודעת הכלה כי עליה המצווה לעשות המעשה ולהצליח בידי החתן לקיים המצווה.

י.
צריכים זהירות וזריזות יתרה להיות כל הזמן מכוסים שלא יתגלה מגופם שום איבר מחוץ למכסה

"א.
הנקב הוא צר ודחוק מאוד וגם טורח גדולה באה לחתן מזה וגם אין האיבר נכנס כל כך בנקל  על כן שאם כבר מונח קצה האיבר בפי אותו מקום, צריך לדחוק עם האיבר לאט לאט ובכוח רב עד שיכנס האיבר לשער, שאם דוחקים בפעם אחת אז קרוב לוודאי שישמט האיבר מפי אותו מקום לעדיין לא יכנס, אז צריך לבקשה בתקיפות יתרה עוד פעם שתוביל את האיבר לאותו מקום.

י"ב.
כדי שהאיבר יכנס בנקל, טוב שהכלה תמשך אותו מקום מבפנים באיזה שמן והחתן ימשך האיבר בזהירות באיזה סמרטוט
י"ג.
באותו מקום יש עור דק הנקרא עור הבתולין, והחתן צריך לקרוע העור עם האיבר וע"י זה יוצא דם הבתולין. לפעמים כואב לה קצת וצריך לפייסה ולדבר על ליבה שזה כואב רק בפעם הראשונה ג' פעמים כי דעתה סרה בעת המעשה עד שתבין וכך הוא סדר העולם. ושזו מצווה חשובה כמצוות תפילין.

י"ד.
אם כבר נכנס האיבר וזרע לא יצא עדיין, אז צריך בזהירות באופן שלא ישמוט האיבר להוליך ולהביא את האיבר בפנים המקום שיצא הזרע. אם יצא הזרע לפני שנכנס האיבר למקום על החתן להתריע בתקיפות לכלה שתנהג כדרך הטבע כדי להצליח בידי החתן לקיים המצווה. ואחרי יציאת הזרע צריך להמתין עד שמוט האיבר ושירגיש שכבר אין יוצאים טיפות זרע. ואז כמעט יצא האיבר מעצמו ואין צורך להוציאו. אחרי יציאת האיבר צריך לקנחו בסמרטוט שני ואז צריך החתן לצאת מיד מהמיטה שלה ואז דינה נידה גמורה

ט"ו.
לרחוץ האיבר בבד רטוב או במים ולהחליף הכותונת ולרחוץ הידים ג' פעמים ולשפוך מים צלולים לפני הכלה ולצוות עליה להביא התבשיל שישיב את רוחו לספר בשיבחו של החתן בפניו