Let's play the game without the ball

בחיי שזה לא יכול להמשיך ככה.

אני חייבת למצוא דרך, פתרון כלשהו-

להעמיד את עצמי

על הרגליים.

מספיק עם זה כבר. עברתי את הגיל, מיציתי את החוויה; ואני בכנות פשוט לא מסוגלת יותר.

(קצת כמו מכונית שנתקעה בבוץ. הגלגלים מסתובבים-מסתובבים-מסתובבים, אבל - -)

[ את לא יודעת כמה, היא אמרה / כמה אויר אני צריכה בשביל לנשום / כמה לרוץ כדי לדרוך באותו המקום ]

[ רונה קינן ]

"...ואת מאוהבת בי?"

 - "לא."

אני באמת לא מאוהבת בה. עדיין. אבל אני מוכרחה להודות שהישירות שלה מפחידה אותי קצת יותר משהיא מוצאת חן בעיניי. לרגעים נדמה לי שהיא בוחנת אותי או אולי מנסה להזהיר, כפי שניסיתי אני להזהיר בחורות אחרות בחיי. ואולי היא באמת ובתמים רק אומרת בקול את מה שחולף בראשה, בלי מניפולציות ובלי משחקים. ואולי לאור ניסיונות העבר אני פשוט מתקשה להאמין שזה בכלל אפשרי.

כשאמרתי שלא באתי לשבור חומות, היא אמרה שזה קצת חבל כי היא היתה רוצה שיישברו. אבל אין לי כוונה לייחל לכך, אני לא הבחורה שתאמין שהיא תצליח לכבוש את לבה אם רק תאהב אותה מספיק. אני בכלל לא מאמינה שזה עובד ככה. ובכל זאת- הנה אני כותבת פוסט על שועל ועל אילוף. הנה אני אומרת שכל עוד היא מעוניינת בי, אני לא אוותר לה בכזו קלות. והנה אני מנתחת ומתעסקת במה צריך להניח בצד ולהמתין עד שיצמח, לאט.

[הייתי רוצה לדעת איך היא תופסת אותי; מה בדיוק היא חושבת ומרגישה וקולטת ממני.]