כמו שאמרתי ללין היום, יותר מהכל אני מרוצה מההתנהלות שלי עכשיו. גם מולה וגם בפני עצמי. מינון נכון של דרמטיות ונחיתה על הרגליים. אולי באיזשהו מקום אפילו חיפשתי להתרסק קצת, אבל העובדה שזה לא קורה מתקבלת אצלי בברכה. זה אומר שלא הרגשתי כלפיה מספיק? אני לא יודעת. [ובכלל- מספיק למה, בדיוק? מספיק בשביל להמשיך לצאת איתה? מספיק בשביל שיהיה לנו כיף ביחד? חוץ מאדישות מוחלטת לקיומה, מה כבר יכול שלא להספיק לכך?]
אני מנסה להשוות ולנתח; איך הרגשתי בעבר, איך הגבתי, כמה נמוך נפלתי, כמה מהר עליתי חזרה. המסקנות לא ברורות.
מתקיים בי מנעד רגשות רחב כלכך שאני לא יכולה להצטמצם לתוך הגדרה אחת אוניברסלית. הסולמות והתווים אולי חוזרים על עצמם, אבל בכל פעם באוקטבה אחרת.
כל אחת ממערכות היחסים שניהלתי עד כה שונה לחלוטין מכל מערכת יחסים אחרת. ונדמה שככל שאנתח אותן- כך אמצא יותר ויותר הסברים ונסיבות, וכך גם אתרחק יותר ויותר מלגלות את החוקיות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
