אחרי שנים של שקט במקום הזה, נחמד פתאום, לרגע אחד קטן קטן לחזור לכאן. 

חשבתי שאתחיל לקרוא את חיי אבל אני לא מסוגלת. 

כל כך הרבה דברים השתנו. עוד שניה אני בעלת תואר ראשון. 

ובין כל זה מנסה לשרוד את האהבה-לא אהבה עם הבחור ותוהה אם פשוט היעוד שלי הוא אהבות נכזבות. 

ובסך הכל אני בת 25 עם אותו לב של בת 16 שהבחור משנה מעליה לא שם עליה. 

ובתוך כל זה עדין מנסה לאהוב את עצמי.

זו גיחה קטנה בלבד לזכור שהייתי פעם חורפית [היום אגב, קייצית לגמרי].