"הסקרנות הרגה את החתול".
אולי הסקרנות זירזה את המוות, אך בהחלט לא הרגה.
אני בטוחה שמאותו הרגה שנבעה הסקרנות ועד ל"מוות", החתול קיבל את אשר רצה.
מכאן נובעת השאלה, מה גורם לנו לסקרנות?
מה גורם לנו ומביא לנו מוטיבאציות?
ואם כבר מצאנו את הגורם, האם כדאי להרחיק אותו מהחיים רק בגלל שלמרות המוטיבציה העצומה שהוא מביא לך במקביל הוא גם מזיק לך?
ועד כמה ניתן לשנות את המצב במילים מספר?
הרבה שאלות מסתובבות אצלי בזמן האחרון.
אך הפעם, לא כמו אז, אני אמצא את התשובות בעצמי.
לא אבקש מאף אחד עזרה כי אני לא רוצה.
לא רוצה לשמוע את העצות של האחרים, לא רוצה לשמוע את הטיעונים של האחרים.
לא מעניין אותי, כי בסופו של דבר זאת אך ורק ההחלטה שלי.
הנני מתחילה לחיות.
יותר נכון הנני מתחילה להתבגר.
להתבגר לשלב הבא.
לשלב הקר.
מכירים את זה שיש לכם חשק עז לעשות משהו?
תוכניות גדולות לעתיד הקרב?
מכירים?
ומכירים את זה שאתם רוצים לשתף את כל העולם ברצונות הנ"ל?
אז פשוט סתמו ותממשו את אשר אתם רוצים, לא כל העולם צריך לדעת על זה.
הגעתם לתוצאות הרצויות?
אתם רשאיים להפיץ את גדולותכם, אך לא לפני.
בזמן האחרון יוצא לי לשמוע את דעותיהם של אנשים כאלה ואחרים עלי.
נורא חבל.
מעטים מהם באמת מכירים אותי, וגם שם לא עד הסוף.
תמיד יש סודות ושלדים בארון.
ושם הם ישארו, והעכבישים יבנו את ביתם סביב.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
_Sveta_
