כבר פעם שניה נראה לי בחור כמעט הצליח לסבן אותי שהוא כן מעוניין בקשר רציני כשלמעשה הוא לא.
בכלל כל כך הרבה דברים מוזרים קורים לאחרונה, הייתי עם חברה בבר והיא נדלקה על הברמן, אז בזמן
שהיא הלכה לשירותים קראתי לו ואמרתי: "שומע, מצאת חן בעיני החברה שלי פה, מה אתה אומר?"
כתגובה הוא ענה לי: "היא סבבה, אבל דווקא את מצאת חן בעיני"
Things just went wrong.
ובסופו של דבר הסתיים בזה שהיא אמרה לי לנסות כי אולי בכל זאת הוא בחור טוב וזה...
אז נתתי צ'אנס, והוא באמת היה נחמד, והתייחס אלי דיי טוב ואמר שהוא באמת מחפש משהו רציני.
אז בסופו של דבר זה נגמר בזה שהוא רצה רק לזיין אותי, ודיבר ממש לא יפה, התחיל לדרוש:
"תראי לי את הציצי שלך, אני רוצה לראות, כי מגיע לי, רוצה שאני ארד לך? רוצה לרדת לי? אולי נזדיין?"
והאמת דווקא הייתי זורמת איתו אם הוא לא היה מדבר, אני מתכוונת שגבר לא אמור לבקש או לדרוש,
הוא צריך להשיג, ואם הוא רואה שבחורה מתנגדת אז סימן שצריך לקחת צעד אחד אחורה, אולי היא לא מוכנה עדיין,
ואם היא כן זורמת אז מצויין, היא שלך.
הכי חשוב לעשות את זה בעדינות ולהראות לה חיבה, ולא לדבר כמו שמוק,
ובסופו של דבר חירמנתי אותו והלכתי, טיפה יותר מוקדם ממה שהייתי אמורה, בכל זאת היתה לי עבודה.
שישאר עם יד ימין.
ועוד מקרה,
ישנו בחור אחד שבזמנו היה אפילו דיי מושך ועניין אותי, שיצאתי איתו כמה פעמים לכל מיני מקומות,
וקרה ששכבנו, אבל בכנות זה היה הסקס הכי גרוע שלי בחיים... גמר ממש מהר, הסתובב והלך לישון,
והשאיר אותי לא מסופקת, ללא התחשבות בי אפילו...
בסופו של דבר אמרתי לו בצורה יפה שזה לא ילך בינינו, אבל החלטתי לשמור אותו במכר בכל זאת כי הוא מוכשר
בתחום מסויים ומי יודע אולי זה יביא לשילוב מוחות כלשהו.
בכל אופן מאז הבחור הזה לא הפסיק לחפור לי, שהוא רוצה לראות אותי, שהוא מתגעגע, ניסה אלפי פעמים להזמין
אותי לבירה, ואני התאפקתי וסירבתי כל פעם מחדש, לפעמים גם יצאתי עליו קצת ובכך זכיתי לשבועיים מנוחה ממנו
אבל אתמול הוא פשוט אמר משהו שעבר את כל הגבולות של הסבלנות שלי.
אתמול הוא דיבר איתי קצת ובצ'ט בפייסבוק ותוך כדי שיחה אמר: "אפשר לנצלך אותך?" "ואת יודעת שבא לי
לעשות אותך תמיד (:".
בשלב הזה שלחתי אותו קיבינימט.
כאילו אני לא מבינה מה קרה לגברים היום?
מי הם בכלל ולמה הם חושבים שהם יכולים לדבר איתי ככה?
איפה הנימוס? הטקט? החיבה הטהורה? הג'נטלמניות?
מה אני גוש בשר? מה אני בובת מין?
אוקי סבבה יש לי חור שמושך תשומת לב של פינים אבל זה אומר שאין לי רגשות?
להבדיל מהרבה אנשים אחרים סקס זה לא משהו חומרי בלבד בשבילי, חשוב לי הרגש, החיבה, זה אמור להיות משהו
יפה, משהו כיפי ששני הצדדים רוצים להעניק, ולא רק לקבל ולתרוק את הדלת בפרצוף לאחר מכן.
אני חושבת שהגעתי לנקודה שבה אני מתחילה להתחיל לשנוא גברים מעומק ליבי.
וזה חבל, כי אני אוהבת גברים, אני חולה עליהם, תמיד החברים הכי טובים שלי היו גברים, עוד מגיל קטן.
תמיד אני מסתדרת עם גברים יותר טוב מאשר עם בנות, זה לא אומר שאין לי חברות, יש לי, אבל יש לי יותר חברים.
אם אני קוראת את זה עכשיו אז אולי הפוסט הוציא אותי קצת זונה או שרמוטה או חס וחסה כינויים אחרים,
אבל זה ממש לא ככה, בכל 20 שנות חיי שכבתי רק עם 4 גברים, 2 מתוכם במערכת יחסים, ועוד 2 לא במערכת יחסים.
לפעמים כשאני חרמנית אני באמת חושבת להשתחרר קצת, להפסיק להיות כזאת שמרנית, ופשוט לזרום לעשות קצת פאן.
אבל לצערי זה רק יפגע בי, אני יכולה להיקשר לבן אדם מהדברים הכי קטנים, ושלא לדבר על סקס (אם הוא טוב).
וגם המחשבה שיש כל כך הרבה שמוקים בחוץ שבכלל לא יעניין אותם מה אני מרגישה ושבכלל לא יכבדו אותי במהלך
האקט, אז לפעמים אני חושבת שאם כבר ללכת על סקס מזדמן אז עם ידיד שאני יודעת שיעריך אותי ויכבד אותי,
מישהו שאני יכולה לסמוך עליו, ובאמת הבן אדם האחרון ששכבתי איתו היה ידיד, ואת האמת אני אגיד... זה היה הסקס
הכי טוב שלי בחיים, מעבר לעובדה שהוא התחשב בזה שגם לי יהיה טוב, הוא פשוט סחט אותי, הייתי גמורה במלוא
מובן המילה, וגם הסקס הכי ארוך שלי בחיים, כזה ארוך שהספקתי לחזור להיות סחית באמצע, כי הייתי שיכורה לפני.
וגם כשאני שיכורה אני שולטת טוב טוב במעשים שלי, ידעתי כבר לאן זה הולך, ועד היום אני לא מתחרטת על זה,
וואלה הוא עדיין ידיד שלי. וזה בסדר גמור.
האמת שקיים בן אדם אחד שעכשיו אני מתחרטת שפגעתי בו,
שניסיתי להתחיל איתו מערכת יחסים אבל נאלצתי לסיים את זה מהר כי הייתי מאוהבת בשמוק אחר,
מצד אחד יש בבן אדם כמה מינוסים, דברים שנהרסו בו בגלל האקסית שלו, אבל אני מאמינה שעם הרבה סבלנות
ואהבה אפשר לשחזר אותם.
ויש לנו כימיה, ורואים שהוא דואג לי למרות שלפעמים הוא עושה קצת פוזות של ילד קטן, אבל תמיד עוברת לי המחשבה
בראש שאם אני אנסה שוב, הוא יקבל אותי בחזרה?
כרגע אנחנו על תקן ידידים, אבל בכל זאת יש את הפלירטוטים מידי פעם, ותמיד יש את התקווה בראש לעוד הזדמנות.
אני יודעת שטעיתי, אבל נראה לי שאני מפחדת להודות בזה בפניו. כי אני פחדנית. אני מפחדת מתגובה שלילית.
אני מפחדת להכשל, וזה תמיד היה טמון בי הפחד הזה.
טוב, החיים עוד ארוכים למרות שהזמן לא מחכה לאף אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
