בלי הסברים אני פשוט אפרק את מה שאין לי איפה לפרק.

אני יכולה לשבת כל היום ולשמוע את הפלייליסט שלך ולדמיין מה כל מילה בטח אומרת לך

אני מאמינה שאפשר להכיר בן אדם רק מלשמוע את המוזיקה שאליה הוא מקשיב

איזה מילים הוא בוחר לשמוע

איזו מנגינה נוגעת לו איפשהו בפנים

מה הוא שומע כשעצוב לו

ומה הוא שומע ששמח לו

ומה הוא שומע כשסתם יש חשק להתנתק מהכל ולהרגע

מדמיינת מתי שמעת את השיר הזה ואיך הזזת את הראש לפי הקצב עם העיניים מכווצות וידיים מתופפות באוויר

או בזמן שאתה רוכב על האופניים חזרה הביתה אחרי יום ארוך

וכל תל אביב שותקת זה רק אתה והמוזיקה

עם איזה שיר אתה הולך לישון

ואיזה שיר מעיר אותך בבוקר

אז אני בינתיים פה מקשיבה בערמומיות וחטטנות לפלייליסט שלך

ומתה להגיד לך כמה אני אוהבת את השיר ששמעת ב14:28

ו..איזה קטע כי בידיוק שמעתי את השיר ששמעת ב10:02 ממש לפני כמה דקות

וזה בידיוק האלבום שאני מחפשת כבר כל כך הרבה זמן

אבל אני אשמור לעצמי ואני מקווה שעוד כמה זמן אני אצחק על החטטנות שלי איתך.

אני ממש חוזרת לגיל 16 פה...התאהבות מביכה שגורמת לי להסמיק.לדבר שטויות.לגמגם.לצחוק מכל מילה שאתה אומר גם אם זה לא מצחיק.לרצות להיות איפה שאתה ולשבת לידך בשיעור.וכשמתחלקים לזוגות רוצה שהמבטים יפגשו ויהיה לנו מובן שאנחנו מתרגלים ביחד.רוצה שתיגע.רוצה את המחוות הקטנות.רוצה לקפוץ עליך כשאני רואה אותך בבוקר אבל מחייכת חיוך ואומרת בוקר טוב באיפוק במקום.

וכשמסיימים רוצה שתיקח אותי איתך על האופניים הביתה

מחכה

בסבלנות

.