היום שאחרי: ההתנתקות

לאחר שהובהר שנסיון לפנות בכח את המפגינים והמתיישבים מחלק מישובי גוש קטיף הוא משימה קשה מדי לצבא ולאור החשש שצהל יאנס להישאר שם בניגוד להחלטות הממשלה הוחלט על נסיגה חד חד צדדית מהשטח.

הובהר למתנחלים ששהייתם בשטח אינה חוקית, הם עלולים לעמוד לדין והם מסכנים את חייהם.

ההחלטה רק הגבירה את מספר המצטרפים לישובים (שהוכרזו זמן רב לפני כן כעל שטח צבאי סגור), חלקם חיילים בסדיר ובמילואים עם אמל"ח צהלי, וציוד צבאי ולוגיסטי יקר ערך נעלם מעמדות הצבא בישובים.

ח"כ אפי איתם הצטרף למתיישבים והוכרז באופן לא רישמי כ-"רמטכל מדינת יהודה".

גם לאחר שאחרון החיילים עזב את השטח לא נותקו אספקת החשמל, המים וקווי הטלפון; וצה"ל איפשר מעבר משאיות (עם מה שהוגדר "סיוע הומניטרי" לשוהים בשטח) ואמבולנסים.

ההרעשה החלה עוד לפני שהסתיים פינוי החיילים: פצצות מרגמה שגרמו נזק למבנים ולציוד החקלאי, ולמספר פצועים שטופלו במקום ולא התפנו.

עוד באותו לילה באה התגובה- מתנחלים חמושים נכנסו לבית חנון, עברו מבית לבית וגירשו את התושבים. מחיר הדמים- חמישה הרוגים ועשרה פצועים שלטענת המתנחלים סיכנו אותם.

מחאה ערבית הוגשה לאו"ם, ואבו מאזן קרא לעולם להתערב במה שהגדיר "השמדת העם שהמתנחלים עושים ברצועה" ופנה למובראק בבקשה לשלוח כוחות צבא מצריים לרצועה דרך הים.

ירי המרגמות לא נפסק ואף נעשו מספר נסיונות לחדור לישובים שנכשלו.

כח של המתנחלים שנכנס לפאתי חאן יונס כותר על ידי חמושים מקומיים ונלכד במספר מבנים. הקשר עם הכח נותק בשלב כלשהו ולא ניתן היה לדעת מה גורלו: הפלסטינאים טענו שכולם חוסלו, אולם הירי נמשך ללא הפוגה.

ישראל פנתה לרשות ולמתנחלים בנסיון לתווך ולעצור את שפיכות הדמים.

קולות בימין קראו לצהל להיכנס לרצועה ולהשליט שם סדר, אולם ראש הממשלה הבהיר שהוא יהיה מוכן לשלוח את הצבא רק כדי לאפשר למתנחלים להתפנות בבטחון ולא כדי להתערב בלחימה.

שמעון פרס הציע לצדדים לנצור את האש למשך 24 שעות כדי לאפשר פינוי נפגעים ולנסות לתווך בין הצדדים.

חוליה של החמאס חדרה לאחד הישובים, הרגה שלושה מתנחלים ופצעה עשרה בטרם חוסלה.

המתנחלים הסכימו לאפשר פינוי פצועים קשה לתחומי ישראל, אך התעקשו לקבור את ההרוגים במקום. אחד האמבולנסים נפגע ממטען צד וכל יושביו נהרגו.

התגייסות בימין לעזרת הישובים: חבילות מזון, וציוד צבאי שהועבר פנימה תוך עימותים עם הצבא. שני חיילים נפצעים על ידי רכב שטח של המתנחלים שפרץ את גדר המערכת לתוך רצועת עזה.

הארגונים הפלסטינאים השונים הכריזו על גיוס כללי, ואנשיהם התמקמו כמה מאות מטרים מהישובים וניהלו חילופי אש עם המתנחלים.

הוחלט לפנות את הנשים והילדים שמתחת לגיל 16 מהישובים, וצה"ל נערך לאבטח את הפינוי.

התארגנות של רבנים מתונים מהימין בקריאה למתנחלים לצאת מייד מהרצועה מטעמים של פיקוח נפש.

סיכום החודש הראשון: 215 הרוגים פלסטינאים, 25 הרוגים ישראלים (מתוכם 11 נעדרים), פצועים רבים ונזקים גדולים לרכוש בשני הצדדים.

הפינוי נקבע ליום שני בבוקר כדי לאפשר יום התארגנות לאחר השבת ושלושה ימי פינוי עד לשבת.

כבר ביום שבת התמלא גוש קטיף ברבבות אנשים שהתארגנו ללינה בכל פינה אפשרית ולא גילו כל כוונה לעזוב את המקום,

ביום ראשון נפקדה פלוגה שלמה של הנח"ל החרדי שחייליה עלו על לבוש אזרחי והצטרפו למפגינים בגוש קטיף (מספר חיילים נשארו לשמור על הציוד),

ביום שני התברר שהיציאות משטחי הכינוס של החיילים שנשלחו למשימת הפינוי נחסמו על ידי מאות מפגינים שנשכבו על הכביש וסירבו להתפנות והוציאו את האוויר מגלגלי האוטובוסים שאמורים היו להסיע את הכוחות,

החיילים נשלחו לפנות את המפגינים מהכביש אך ללא הצלחה (המפגינים קיבלו אותם בטפיחות על השכם וחילקו להם כרוזים בגנות ההתנתקות),

אחד המגדים הודיע שהוא מסרב למלא את הוראות הצבא ושהוא מתפטר (בדבריו הוא הזכיר את אלי גבע ממלחמת לבנון),

שרון כינס את הממשלה לישיבה והצהיר שהוא נחוש בדעתו לבצע את ההתנתקות,

נשקלה אפשרות של גיוס כוחות מילואים בצווי 8 אולם היא נדחתה,

בוש שלח איגרת תמיכה לשרון והביע את בטחונו בהמשך תהליך השלום,

רן כהן הגיש הצעה דחופה לסדר היום לגבי מה שהגדיר "המחדל הגדול של צה"ל שלא נערך כיאות לקראת ההתנתקות",

אימות אלים בין אנשי ימנים לחברי קיבוצים באחד הצמתים בנגב שנחסם,

הפינוי אינו מצליח לצאת לדרך ותחושת נצחון בקרב הימין,

ח"כ אלדד רואה בארועים "נצחון גדול לדמוקרטיה הישראלית",

מועצת יש"ע מבקשת לשמור על איפוק ולא לפגוע בחיילי צה"ל ומבקשת מהממשלה לדחות את ההתנתקות בשלושה חודשים,

שמעון פרס נועד עם הרב בן-נון,

ביום חמישי הממשלה מחליטה להשאיר את הכוחות במקומם ומודיעה שאין כל שינוי בתוכנית ההתנתקות,

אבו מאזן מודיע שהוא רואה בכשלונה של ממשלת ישראל הוכחה נוספת שפניה אינם לשלום.