IRL

-רציתי לכתוב קצת על הצבא, אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות את זה.

אני לא יודעת למה.

-אני ממש מתוסכלת בעניין הקריאה בזמן האחרון. אני לא מוצאת מה לקרוא ולא מצליחה להיתפס לשום דבר. מישהו המליץ לי על אראגון, ואני בספר השלישי אבל כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו בזמן הקריאה זה איזה סיפור נחמד זה יכול היה להיות אם המחבר לא היה ילד בן 15 שאובססיבי לגבי אג'נדה צימחונית וקרבות מטופשים. יש מליון קרבות, דומים בצורה מחרידה אחד לשני והוא מפרט כל אחד לפרטי פרטים, למרות שהכל תמיד אותו דבר- יש קצת טובים והרבה רעים, בהתחלה זה נראה כאילו הטובים מנצחים, אבל אז זאת בעצם מלכודת ואז זה קרב קשה וכולם סובלים כי מלחמה זה קקי, ואז הזריחה עולה והטובים מנצחים ניצחון בלתי סביר לחלוטין, ומרגישים מרוקנים ומדברים על זה שמלחמה זה קקי.

והכל עם תיאורי נוף והשתקפויות אור על המים ועוד דברים לא קשורים ברקע.

-התייאשתי מוזיקלית. אני חושבת ששמעתי כל מוזיקה שיכולה למצוא חן בעיני שקיימת, ונידונתי לחיים משעממים בריפיט. אני יודעת שזה טיפשי, אבל ככה זה נראה לי כרגע.

-אני גם לא אוהבת את הבגדים שמוכרים עכשיו. כאילו, באמת, עד שאני משתחררת זה מה שאתם מוכרים? סקיני וכריות בכתפיים? איכס. וצעיפים. אני שונאת צעיפים.

-המעסיקים שלי גונבים ממני כסף באופן שיטתי. אני לא יודעת איך להגיב לזה. אין לי כוחות נפשיים להתפטר, או להתעמת איתם. למען האמת, זה לא ממש אכפת לי. אני יודעת שברמה העקרונית אמור להיות לי אכפת, אבל אין לי כוחות נפשיים, כאמור, כדי לגייס זעם צודק, או משהו.

-בכלל, אני לא חושבת שאני מרגישה שום דבר כרגע.

באמת כלום. זה לא דיכאון, אני לא עצובה, אני רגועה מאד. זה פשוט מן וואקום כזה.

-אני גם לא מצליחה לחשוב כמו שצריך.

אני ממש צריכה מישהו לדבר איתו.

אני לא יודעת עם מי לדבר.