כל פעם שמשהו קורה אני מוצאת את עצמי תוהה אם הוא בכלל קרה.
בזמן האחרון הכל רלוונטי אצלי רק לשניות הבודדות בהן הוא התרחש ממש. אחר כך זה כבר נראה לי לא אמיתי. אולי זה בכלל לא קרה. כלום לא נוגע בי. הכל עובר אצלי מתחת לרדאר. אולי בכלל אין לי רדאר. אני לא מרגישה כלום.
כלום. וגם אם נדמה שכן אני יודעת שזה רק בכאילו, זה חיצוני, זה לא מגיע פנימה.
אני לא מפחדת מכלום, אני לא עצובה, אני לא עצבנית. אני לא חושבת שיש משהו שאני כן.
אני לא מבינה למה אין שום דבר שמתמשך. למה אין כלום שממש קורה.
ואם יהיה אז מה. כשהקופסא ריקה מה זה כבר משנה אם מנערים אותה או לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: