IRL

אני חולה ומרגישה כמו סמרטוט.

הבדיקות חזרו, ולא ברור מה יש לי, אבל ברור שיש משהו. זה כנראה משהו כמו מחלת הנשיקה, רק לא מדבק. וזה כנראה הולך להיות ארוך.

וזה גרוע, כי כבר די נמאס לי להרגיש מצ'וקמקת, במיוחד כשאין שום דבר שאפשר לעשות בעיניין חוץ מלחכות שזה יגמר. הטווח, דרך אגב, הוא בין חודש לחצי שנה.

מעודד מאד, אני יודעת.

אחרי שסיימתי את המועדפת התחלתי לשלוח קורות חיים לאלף מקומות. גם כאלה שאני לא ממש רוצה, מתוך מחשבה ששולחים אלף ומוצאים משהו אחד. להפתעתי הרבה חזרו אליי מהמקום הראשון ששלחתי אליו, והזמינו אותי לראיון. לראיון הלכתי מתוך מחשבה שמה כבר יכול להיות, לא יזיק בכלל להשתפשף קצת בכל הקטע הזה של ראיונות.

למרבה השוק התקבלתי.

ככה בעצם יוצא שיש לי עבודה שלא מתאימה לי בשיט ואני באופן כללי די שונאת אותה. אבל זה רק עד ה15 באוגוסט, אז אפשר לסבול את זה.

אני יודעת שזה מקושקש אבל אני חולה אז לא אכפת לי.

או שאמא תקרא לפעילי שלום מתורכיה.

כמו כל כמה חודשים החלטתי, לרגל סיום המועדפת, שאני הולכת לפתוח דף חדש.

בתיאורייה- הכל שמח ואופטימי וספונטני וזורם וחיובי.

בפועל- אני, בגרסת הכאפה.

אל חשש, בדרך כלל זה מחזיק שבועיים.

אז הלכתי לקנות בגדים, כי זה מה שאנשים שמחים עושים. ואני מאושרת לבשר לכם שאני בעליה החוקיים של השמלה היפה ביותר עלי אדמות.

היא כל כך יפה, שאין שום סיכוי שאני ממש אלבש אותה מתישהו.

אבל היא נראית סבבה בארון.

אז יש לי:

-מענק

-עבודה חדשה. במזגן!

-התקבלתי לפסיכולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטה

-שמלה

לא רע.

לא רע בכלל.

ואני ממליצה לכולם לראות קיק-אס. ולכולן לראות קית'.