אם להגיד את האמת, הסיבה היחידה שאני מתחילה ללמוד באוקטובר הזה היא שאני יודעת שאף פעם אני לא ארצה. שתמיד יראה לי טוב לדחות את זה בעוד שנה.
כי לא בא לי.
ובאמת שאין סיבה ממשית ללכת על זה, באמת שלא. סתם כי "חייבים".
אני לא רוצה. אין לי כוח לכל ההצגה הזו, כאילו זה באמת משנה משהו. כי זה פשוט לא. אני חושבת שהלימודים האלו לא יתנו לי כלום חוץ מהיכולת לכתוב בקורות חיים שיש לי תואר ראשון. ובשביל מה? אני לא רוצה להיות פסיכולוגית. למלצר אני יכולה גם בלי תואר במדעי המדינה. זה בסך הכל ישפר את הסיכויים שלי למצוא איזה עבודה די סבירה, שאין לה שום קשר לאף אחד מנושאים האלו. המשכורת תהיה בסדר, השעות לא משהו. אני אתפקד באופן סביר מספיק זמן בשביל שיקדמו אותי- עבודה טיפה שונה שאין לה קשר לכלום, עם משכורת יותר מבסדר ושעות ממש לא בסדר.
אם יהיה לי מזל ואני אחזיק מעמד מספיק זמן בסוף אני אקבל תפקיד מונפץ בעליל, עם משכורת סבבה ובלי חיים בכלל.
אבל שוב, זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות.
ובתכלס, זה לא כאילו יש אופציה אחרת.
ככל שהזמן עובר, אני מתחילה לחשוב שהחיים האלה לא שווים בכלל.
שאין כלום.
מה אני מדברת. תמיד אפשר לכתוב פוסטים מתבכיינים בשלוש בלילה.
כי שלוש זה עוד לילה. ארבע זה כבר בוקר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: