זה יוצר מצב רוח רע.. טוב כי אני שומעת את השירים הלא ממש מעודדים על אהבה מאכזבת וכאלה...
באמת שאני מרגישה רע בלב מין הרגשה מוזרה כזאת גם בבטן כאילו משהו לא טוב הולך לקרות... אני כל הזמן חושבת על מה שהיה אתמול בסוף היום
הוא קצת עצבן אותי כל היום כי לא יודעת סתם אין לי סיבה בכלל לכעוס עליו אנחנו אפילו לא ידידים זה סתם קנאה מטומטמת כזאת סתם כי הוא לא התיחס אלי אז כשנגמר היום ויצאתי הוא בדיק היה ליד היציאה מהמבנה עצמו (לא מכל הבצפר רק המבנה של הכיתות) ופשוט עברתי לידו מהר בלי להיחס אליו בלי לשים לב אליו וכאילו הרגשתי ממנו שכואב לו. לא יודעת בטח סתם דמיינתי לעצמי אבל באמת הרגשתי שהוא מסתכל עלי ורע לא שלא הסתכלתי חזרה או התיחסתי לזה שהוא שם אבל באמת שנמאס לי כבר. אני מרגישה שבזמן האחרון הוא כבר פחות שם לב אלי כאילו עבר לו ממני אם היה משהו בכלל. ואני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי אני מפחדת שעוד פעם זה לא באמת זה ואני סתם רוצה חבר והוא הפנטזיה הזמנית למרות שאני מרגישה שזה ממש יותר חזק מהפעמים הקודמות ובמיוחד שאני חושבת שאני לא מסוגלת שהוא יהיה עם מישהי אחרת וזה לא קרה בפעמים הקודמות. אני חושבת לעצמי זהו מהיום את שוכחת ממנו בכלל לא אכפת לו ואז אני רואה אותו ואני רק מסתכלת לו בעיניים וכבר אני שוכחת כל מה שאמרתי לעצמי.
אני רוצה להרגיש כבר אהבה ואני לא יודעת אם בגלל זה נתפסתי עליו או בגלל שאני אוהבת אותו.
אם לדבר בכנות יש הרבה בנות שיש להן חבר והן לא יותר יפות ממני או משהו ואני גם לא בן אדם מגעיל זה אני יכולה להגיד בלב שלם. כאילו אני יכולה לומר על עצמי שאני לא מדהימה ביופי שלי אבל אני נראית בסדר ולפעמים אפילו ממש יפה, ואני לא מנסה להשתחצן רק להבין, והאופי שלי הוא אופי טוב אני לא בן אדם רע, אני אוהבת חיות, אני נחמדה בסדר אני קצת ביישנית ואולי לפעמים זה נראה לאנשים כאילו אני סנובית כי אני לא מדברת הרבה אבל אני ממש לא סנובית פשוט קשה לי להתחבר עם אנשים. אבל אולי זה שאני בתיאטרון אומר לאנשים לחשוב שיש לי ביטחון ואני פשוט סנובית ובגלל זה אני לא מדברת הרבה או בכלל בכיתה לפחות. בכיתה אני בכלל לא מדברת ולפעמים כשהמורה מבקשת שקט אז ילד אחד סתם מנסה להשתיק את כולם ואז בצחוק הוא אומר לי להיות בשקט שאני בכלל לא מדברת. הילד הזה הוא באמת נחמד הוא מצחיק והכי קל להתחבר איתו והזכרתי שהוא וזה שאני אוהבת הם חברים מאוד טובים?
אני מרגישה כאילו ממש כואב לי הלב. שהוא כואב לי נפשית עד כדי כך שאני מרגישה את זה כבר פיזית אני רוצה אהבה אני רוצה להיות עם מישהו להרגיש שהוא אוהב אותי ולדעת שאני אוהבת אותו שנוכל להיות ביחד לצאת ביחד אבל לפעמים אני חושבת שבכלל אם הייתה לי הזדמנות לא בטוח שהיה לי אומץ לעשות משהו בהזדמנות הזאת ואז הייתי מפספסת אותה.
קרה לי כבר שפספסתי הזדמנות. כאילו זאת לא היתה ממש הזדמנות...
קיבלתי מכתב ממשהו בזמן השיעור זה שישב לידי הביא לי אותו (זה אותו אחד שאמרתי שהוא חבר טוב של זה שאני אוהבת) והיה כתוב במכתב שהבחור אוהב אותי והוא רוצה לפגוש אותי ליד השער של הבצפר היום. נשמע רומנטי נכון? אז זהו שהיה רשום שם שהוא גם לא סיפר את זה לאף אחד אפילו לא לחבר הכי טוב שלו (עד פה הכל בסדר) ואפילו לא לכלב שלו (עכשיו כבר לא) כמובן שהבנתי שמישהו צוחק עלי רק לפי השם שאני לא יכולה להגיד אותו זה היה משהו מטומטם כזה.. בקיצור קראתי תמכתב קיפלתי אותו בחזרה והמשכתי במה שעשיתי לא חייכתי אפילו הראתי את עצמי רצינית לגמרי וכאילו שאני אפילו כיעסת ועד עכשיו אני כועסת עלי שזה מה שעשיתי לפחות יכולתי לצחוק קצת. לא צריך לציין בכלל שלא הלכתי לשער כי נו באמת?
אני רוצה להיות איתו אבל אני לא יודעת מה הוא רוצה. אם הוא סתם נחמד (בדרכו שלו) או שהוא באמת מנסה להתחיל משהו איתי או שהוא משחק איתי.
סתם מצב רוח חרא נמאס לי ואני מתגעגעת אליו למרות שיש מצב שאם אני אראה אותו זה יעשה לי רע במיוחד אם הוא שוב לא ישים עלי ולא ידבר איתי.. שוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
